לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים

פרק 18

החללית של ליאה התחברה לדלת המתכת אשר ניצבה בסוף המסדרון שחיבר בין כל המחסנים, יוצרת מרחב בו אוויר טוב לנשימה כדי שלוק יוכל לעבור דרכו ולהגיע לתחנת החלל של דארת' ווידר בבטחה, לוק הולך בו עד שהגיע לדלת המסדרון של חללית האימפריה, הדלת שהובילה לחלל הריק אם החללית של ליאה לא הייתה שם.

המרחב היה עשוי מיריעות חומר עמיד, אך ניתן לקיפול ולקימוט כאשר מכניסים אותו בחזרה לגוף החללית במקרה של אי שימוש. לוק עמד בזהירות יתרה עליו, רגליו רועדות בגלל חוסר היציבות של הקמטים שעליהם עמד. הוא ניגש לפתוח את הדלת, מנסה לדפוק עליה בזוג אגרופיו, שעדיין היו רגישים מההחלמה. הדלת לא נפתחה מעצמה, לאכזבתו הרבה של לוק. היא כנראה ננעלה מבפנים כמנגנון הגנה.

לוק הושיט את ידיו ועצם את עיניו הכחולות, מתחבר למנגנוני הנעילה של הדלת דרך ה'כוח', מצליח לראות אותם בעיני רוחו - פרט בפרט, מדויקים וחדים אפילו יותר מראייתו שלו. הוא הניע את אצבעותיו, שולח דרכן זרמים של אנרגיה רגועה אך עוצמתית לעבר גלגלי השיניים שהפעילו את דרך כניסתו היחידה לתחנת החלל של דארת' ווידר.

גלגלי השיניים הגיבו, ולוק צפה בהם נעים באחידות חלקה להפליא עד שגרמו לדלת להיפתח במהירות, לוק פוקח את עיניו ברגע שחש שהדלת נפערה לרווחה כדי להציג את המסדרון האפור והמונוטוני של אזור המחסנים, מרשה לעצמו לחייך חיוך קטן ולהיכנס פנימה אל תוך תחנת החלל. זאת אולי תהיה הפעם האחרונה שתתאפשר לו הפעולה הפשוטה הזאת, אז הוא העדיף לנצל את ההזדמנות.

דלת הברזל נסגרה מאחוריו באוטומטיות, החיישנים של החללית של ליאה מתריעים לה שלוק עזב את מרחב האוויר וליאה מטיסה אותה הרחק מתחנת החלל של ווידר, לוק מצליח לשמוע את צליל מנועיה נדלקים, וחש אותה מתרחקת אט אט ממנו, מותירה אותו יותר לבד ובודד משהיה אי פעם בחייו.

~~~

לוק התגנב ונצמד לקירות המתכת המגולפים של המסדרון, לוחותיהם מצוחצחים ושקופים כמעט כמו מראה חלקה והמבריקה. הוא לקח שנייה כדי לבדוק את מראהו, להסתכל כיצד ילחם באביו, מה הם השינויים שחלו בסגנון לבושו מאז שנפגשו לפני שלוש שנים.

הוא היה לבוש במעיל שחור עשוי מבד פשתן פשוט, פסים לבנים ואפורים רקומים על אזור הכתפיים וסימנים ירוקים קטנים על הדש. המעיל עטף חולצה לבנה ורפויה, שהייתה הדוקה במותניו על ידי החגורה החומה שממנה התנדנדה חרב האור שלו. הוא שם לב שבגדיו היו כהים יותר ממה שנהג ללבוש כאשר היה בן 14, יותר שחורים וירוקים מאשר החולצות הכחולות והלבנות שאפיינו אותו כל כך. זה הדאיג אותו - לבושו היה קרוב לזה של ווידר - שחור, אפל, כהה.

עיניו נעצמו והוא נשם עמוקות, מרגיע את מחשבותיו דרך ה'כוח' ומנסה להתרכז במשימתו, סוקר בתודעתו את האזור כדי לבדוק שאף חייל פלוגות סער לא מפטרל במסדרונות או במחסנים הקרובים.