פרק 23- "מור לוקס"
השיר לפרק- עכשיו, של נתן גושן.
תומר.
תמיד אהבתי אופנועים. הייתה לי חיבה מיוחדת לכלי הזה, מכל סוג ודגם שיכולתי להרשות לעצמי, אהבתי את האדרנלין ששוצף בעורקים בעת הרכיבה, ואת תחושת הרכיבה והמגע עם הרוח, אהבתי במיוחד את העובדה שסיבוב במהירות גבוהה, מעיף לך את המחשבות בדיוק כמו הנוף שמתחלף במהירות. אהבתי את האופנוע בעיקר בשחור או לבן, בדיוק כמו בחיים.
שמתי על עצמי את הקסדה והתחלתי לנסוע. נותן לעצמי להתנתק לרגע מהכל ומכולם, ולהעיף ממני את כל המחשבות והלחץ שאופף אותי לאחרונה, מאז שהסיפור עם ירין וליאור התפוצץ.
****
אני נכנס לבית וחולץ נעליים בכניסה, מתפשט בדרך למקלחת וצולל למקלחת קרה לפני השינה. עוד משהו שמרגיע אותי ומאזן לי את כל המחשבות.
הפלאפון שלי מצלצל בעודי מתנגב. אני מעיף מבט אל המסך, מעיין איבגי, ענה/דחה. אני מתלבט ארוכות לפני שאני עונה. לבסוף, הסקרנות גברה על כל התנגדות ומצאתי את עצמי לוחץ על ענה שנייה לפני שהנחתי לה להגיע למענה הקולי.
"מה?"
"גם זאת דרך לומר שלום" היא מגחכת.
"אני אומר שלום למי שראוי. את לא ראויה"
"מישהו פה במצב רוח קרבי" היא אומרת בגיחוך, "מה קרה?"
"מה את רוצה, מעיין? למה התקשרת?"
"אני רוצה להיפגש איתך"
"בשביל מה?"
"אני מתגעגעת אליך, בייבי מתוק שלי, אני רוצה שתיזכר כמה אנחנו טובים ביחד..."
הפעם תורי לצחוק, "תני לי קצת ממה ששתית"
"סליחה?"
"למה נראה לך שאני רוצה לחזור לזה?"
"אתה כן, אני יודעת שאתה רוצה, אתה פשוט צריך תזכורת... אני מוכנה להזכיר לך, אהבה שלי."
"בואי נבהיר כאן משהו,"
"גאד, כבר שכחתי כמה סקסי הקול הרציני הזה שלך..."
אני מגלגל את עיניי, "אני לא הבייבי המתוק שלך, לא אהבה שלך ולא שלך בשום צורה או מחשבה... אני גם מאוד לא חוזר אלייך."
"חבל, תומר, בייבי.. ערב אחד, בבקשה.. תן לי להזכיר לך כמה אנחנו טובים ביחד."
YOU ARE READING
מהלך מסוכן
Romanceליאור דדון הוא גבר נחשק בן 29 שעשה את כל כספו בעשר אצבעותיו, הוא עומד בראש חברת נדל"ן מוצלחת . יש לו כל מה שצריך כדי להצליח;מוטיבציה בשפע, ראש פתוח וגדול, כריש בתחום שלו. גם העתיד שלו מתוכנן; יש לו ארוסה יפייפיה בשם ליה, והם מתכננים להתחתן. שום דבר...
