פרק 28- "לא מי שחשבתי"

7.1K 331 44
                                    

פרק 28- "לא מי שחשבתי"

ליאור.

אני נכנס ל'רוסה' ברגשות מעורבים, אחרי שהורדתי את ירין בבית.

כבר הספקתי לשכוח כמה מדהימה הבחורה הזאת.

אני נזכר ברגע שיצאנו מהמשרד, איך היא הרגיעה אותי בכמה מילים מנחמות וליטופים מרגיעים, לגמרי נטולת אגו, כאילו מהרגע שהתנצלתי, היא השאירה מאחור את כל היחס הדוחה שלי ושכחה ממנו, והפכה אותי לחבר הכי טוב שלה.

בדיוק כשעמדתי להיכנס בפנייה של הרחוב שלי, האוטו של ליה עבר על פנינו. הקפדתי לשמור על מרחק בטוח של 2 מכוניות, ולא התפלאתי כשהובילה אותנו מחוץ לאזור תל אביב-רמת גן. זה היה צפוי, היא הרי אמרה שחיפה רחוקה לה ותל

אביב לא רלוונטית- ראשון מושלמת בשביל מה שתכננה.

האוטו שלה נעצר ליד בית דירות שראה ימים טובים יותר, אבל ברור לי שזה תרמית. הכל כדי שלא יחשדו בהם. ירין הייתה הראשונה שיצאה. היא הקיפה את הרכב ונשענה על החלון שלי.

הרגשתי מתרומם בקטע מטורף, אבל לא יכולתי לשלוט בזה. לא הייתי מסוגל לראות את זה בעיניים שלי, את הבגידה שלה, ולדעת שהם פשוט צחקו עליי מאחורי הגב במשך פאקינג 5 שנים מזדיינות. זה כאילו שכל השנים האלה החיים כתבו איזה בדיחה לא מוצלחת על חשבוני.

"אתה בסדר?" היא הסתכלה עליי, אבל לא הייתי מסוגל להחזיר לה מבט.

מבטי נותר נעוץ בכביש כשעניתי, "לא יודע עדיין"

"אני מניח שזה תלוי במה שנראה."

"טוב, האמת היא שהייתי שמחה להישאר איתך

פה כל היום, אבל לא נוכל לראות שום דבר מהאוטו, אלא אם יש לך ראיית לייזר, ולי אין."

אני מחייך. אם היא ניסתה לשבור את הקרח ולנסות להרגיע אותי, זה היה ניסיון נחמד.

"נרד?"

"קדימה" היא פתחה את הדלת שלי, "אם יהיה לנו מזל, נוכל לראות באיזה קומה המעלית שלה תעצור"

אני נועל את הרכב תוך כדי הליכה מהירה. אנחנו לא מחליפים בינינו שום מילה, פשוט כי אין מילים שיכולות להיאמר ברגעים כאלה.

היא אחזה בידי ולחצה את אצבעותיה באצבעותיי, כאילו הרגישה בלחץ שלי וידעה שאין מה להגיד. המגע הפשוט הזה הצית בי דברים שכבר נשכחו מזיכרוני.

מהלך מסוכןWhere stories live. Discover now