Strange Love

פרק 1

המטרה הייתה בכוונת שלי, חיכיתי לפקודה מאחי לירות.
את המטרה הקיפו שומרי ראש מכל כיוון, הם באמת חושבים שהם יוכלו להגן עליו ככה? פתטים... חשבתי.
"ליאן" קולו של אחי נשמע מהאוזניה.
"כן" אמרתי, בעודי מחברת את המשתיק לרובה.
"יש אור ירוק" הוא אמר.
חייכתי בסיפוק, אור ירוק זה אומר שיש לי אישור לירות במטרה.
עצמתי את עיניי הימינית והבטתי דרך הכוונת, הראש של המטרה היה נראה חד וברור.
הוא החל להתקדם, צפיתי את הצעדים שלו וכיוונתי את הרובה במקום שלפני הדלת אליה הוא רוצה להיכנס.
3,2,1 בום. אך לא נשמעה שום יריה.
הקורבן שכב מת לרגלי שומריו המביטים בבילבול לכל הצדדים, ודם נמצא בכל עבר.
הכנסתי את הרובה לתיק אשר היה נראה רגיל, הורדתי את מעילי השחור ונשארתי רק עם חולצת טי שירט כחולה.
הורדתי וזרקתי את כובע הגרב שהיה על ראשי, מניחה לשיער ליפול וליגלוש בגלים עד לישבני.
ירדתי מהגג במהירות והבטתי לצדדי, אף אחד לא היה נראה.
התחלתי להתקדם בין האנשים, משתלבת ברקע, בחיי, אני אוהבת את החיים שלי.

****
נכנסתי לביתי מחכה לצרחות האושר מפי משפחתי אך כאשר נכנסתי קיבלתי רק מבטים זועמים.
"לא לבשת את הפאה שלך" אבי אמר והושיט לי את הפאה הבלונדינת.
אבי היה שמעון מלכה, ראש משפחת הפשע הגדולה ביותר בארץ.
שערו האפור היה משוח לאחור, מה שהביא לו מראה מפחיד ומאיים, עיניו הכחולות הביטו היישר בעיניי הירוקות ופיו הדק נותר ללא שינוי.
"לא הייתה שום סכנה" מילמלתי ולקחתי את הפאה מידיו.
"תמיד יש סכנה!" אחי רועי הצטרף "את לא מבינה? יכלו לזהות אותך ואת יודעת שאם מוצאים אותך מוצאים את נקודת החולשה שלנו!" הוא צעק.
הם לא הפחידו אותי, מגיל צעיר הם לימדו אותי איך להתגונן, איך לא לתת למילים להשפיע עליי ואיך לירות.
זה היה שהייתי בת 13, רק אז התגלה אצלי הכישרון, טוב למעשה פיספסתי פעמיים בחיים שלי, אבל חוץ מזה רק יריות בדיוק בין העיניים.
חייכתי אליהם ואמרתי "אבל בכל זאת שיחקתי אותה היום נכון?"
רועי משך אותי לחיבוק ענק "היית ענקית אחותי" הוא אמר וחיוך של סיפוק עלה על פניי.

עליתי לחדרי ונכנסתי להתקלח, שוטפת מעליי את הכל.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את העבודה שלי, לעשות מה שאני טובה בו, אבל... לפעמים זה יכול להיות קשה.
החלפתי לטרנינג אפור של אדידס וחולצה סגולה ורחבה, אספתי את שיערי לקוקו מרושל שממנו ברחו קצוות שיער אשר מסגרו את פניי.

ירדתי במדרגות והתיישבתי מול הטלוויזיה וקולו העבה של השדרן בקע ממנה "היום, בשעות הצהריים נרצח 'אלן בוסקילה' שהיה סוחר סמים ידוע בעיר, המשטרה משערת שמשפחת הפשע 'מלכה' מעורבת באירוע, הכדור נורה ממרחק רב בדיוק בין עיניו של הקורבן, המשטרה עדיין מנסים לתפוס את הצלף.
פרטים בהמשך."
חייכתי אך חיוכי נמחק, אני בחיים לא אוכל להיות מי שאני, אני הדבר הכי חשוב למשפחתי, הם בחיים לא יקחו את הסיכון שיקרה לי משהו, בגלל זה יש לי שם בדוי ופאה... אבל אני מסוגלת לשמור על עצמי!
לפתע הדלת נפתחה ואחי התאום רז נכנס בדלת, הוא רץ אלי, חיבק אותי והרים אותי גבוה בעודו תומן את פניו בשקע צווארי.
"את גדולה מהחיים" הוא אמר וחייך חיוך שחשף שורת שיניים לבנות.
הסתכלתי עליו ובחנתי אותו, הוא היה העתק מדויק שלי, שערו, כמו שלי היה הכלאה בין בלונד לחום, עיניו הירוקות הביטו היישר בעיניי, אך בניגוד אליי פיו היה דק ולא עבה.

לאחר כמה דקות שאני ורז ישבנו בסלון ודיברנו, אבי ואחי הגדול, רועי עמדו מול הטלוויזיה ואמרו בתזמון מושלם "ליאן מחר את עוברת בית ספר"
ידעתי למה, וזה לא הפתיע אותי. 
לא הייתי זהירה במבצע הזה, עכשיו אני אצטרך עוד שם בדוי ועוד סיפור חיים, בקיצור אני אצטרך זהות חדשה. למזלי במילא לא הספקתי להיקשר לאף אחד, יותר נכון לא נקשרתי לאף אחד, כי ברגע שהם יגלו מי אני באמת הם יברחו ממני בצרחות אימה.
הנהנתי אליהם ועליתי לחדרי.
נשכבתי במיטתי ובהיתי בתקרה עד שעיני נעצמו ושקעתי לשינה.

אוקי כולם, זה הסיפור החדש שהחלטתי לכתוב😙
אני ממש מקווה שתאהבו אותו😝
תעקבו אחרי ותגיבו לי מה חשבתם😇