Strange Love

פרק 34

נ.מ רפאל (כולנו התגעגענו...)

יצאתי מבית השכבה, מתקדם לכיוון אלון אשר ישב על אחד משולחנות העץ השחורים ובידו בקבוק מים ששיערתי שהדבר האחרון שיכיל הוא מים.
כשהייתי חטפתי את הבקבוק מבין ידיו והרחתי את תכולתו, אלכוהול, זרקתי את הבקבוק על האדמה הלחה ועברתי להביט בפניו העצובות.
עיניו היו אדומות ונפוחות דבר המעיד על כך שבכה הרבה ומתחת להן שקיות שחורות וגדול, בגדיו היו בלויים ומלוכלכים ושיערו נפל על פניו ברשלנות.

"מתי ישנת?" שאלתי אותו ועברתי לשבת לידו.
"למה זרקת לי את הבקבוק?" שאל בקול שיכור והתנדנד מעט במקומו.
"כי" התחלתי להסביר "אני לא מוכן שתיפול לתהומות שהם נפלו אליהן רק בגלל שאתה באבל" המשכתי ונמנעתי מלהגיד את שמותיהם מהידיעה של מה זה יעשה, לשנינו.
"הם מתים" הוא אמר בלחש ודמעה בודדה זלגה מבין סבך ריסיו הארוכים.
"אני יודע" הנחתי יד מעודדת על כתפו.
"הם מתים ואתה מזדיין עם חברה שלך שכרגע מזדיינת עם מישהו אחר!" אמר בזעם ובטון שמשך את מבטיהם של לא מעט תלמידים.
עברתי להביט במקום בו עיניו ננעלו ומצאתי את ליאן עומדת אל מול מישהו זר, קרובה אליו ומחייכת את חיוכה הקטן שיכול להרטיט לי את הלב.
הזעם בי קפץ לאלף בשניה, קמתי מהשולחן והתחלתי להתקדם אליהם מלווה בצחוקו המתגלגל של אלון.

ראשית הבחור הזר קלט אותי ולאחר מכן ליאן הסתובבה אליי ועיניה נפערו בתדהמה, היא התקרבה אליי אך הזזתי אותה מדריכים ונעמדתי אל מול הבחור הזר.
שיערו היה שחור כלילה ומכוסה בכובע גרב אדום אשר הדגיש את גוון עורו השזוף ואת עצמות לחייו הגבוהות, עיניו הירוקות אשר היו כהות יותר מעיניה של ליאן הביטו בי בבוז ובלעג.
הוא היה בערך בגובה שלי אך שריריו מעט נפוחים משלי.
'זה לא משנה' חשבתי 'העיקר הרצון'
"מי אתה לעזאזל?!" שאלתי בקול הערס שלי שיוצא כשאני עצבני.
"אני לא מבין" אמר במבטא בריטי מפונפן וחייך חיוך שגרם לי לרצות להעיף לו אגרוף היישר לשיניים המושלמות שלו.
"מי אתה?" חזרתי ושאלתי באנגלית רהוטה ובטון מעט יותר רגוע.
שנים שבהן אבי הכריח אותי ללמוד אנגלית עד שאדע את השפה בצורה מושלמת, הכנה ליום בו ארש ממנו את החברה.
"קוראים לי אדם ומי אתה?" שאל וליאן מיהרה לעמוד בצד אך במרחק מספיק קרוב למקרה שאם משהו יקרה היא תוכל לעצור את זה בזמן.
"רפאל" עניתי בטון מתנשא "מה הקשר שלך לליאן?" שאלתי בזעם ובזווית העין יכולתי לראות את ליאן מחייכת את חיוכה הביישן ומרכינה את ראשה.
"אני חבר שלה" אמר וידיאו נקפצו לאגרופים, יכולתי להרגיש את הוריד בצווארו בולט יותר מתמיד.
היא התגברה עלי בכזאת מהירות? כבר החליפה אותי כאילו מה שהיה בנינו בכלל לא היה משנה?!

"הוא התכוון שהוא הידיד שלי, חבר של המשפחה" בפעם הראשונה מאז תחילת השיחה ליאן פצתה את פיה ושמעתי את קולה שהיה נדמה כאילו עבר נצח מאז הפעם האחרונה בה זכיתי לשמוע את קולה המלאכי.
היא הביטה בי בעיניים הגדולות, מבקשת ללא מילים שלא אעשה סצנה אל מול כולם.
אחזתי בידה בשקיקה ומשכתי אותה הרחק מכולם עד שהגענו למין קיר צדדי.
לא יכולתי לעצור את עצמי יותר וחיבקתי אותה, לא עבר יום מאז הפרדה בנינו וכבר אני מרגיש כמישהו שננעל בחדר ללא חמצן במשך שנים.
תחילה היא הייתה מעט מופתעת אך במהרה התעשתה על עצמה ומיהרה לחבק אותי בחזרה.