פרק 26

1.2K 90 5
                                    

נקודת מבט ליאן:

מממצתי כמה פעמים, מרגילה את עיניי לאור השמש הבוהק.
לאחר כמה דקות בהן שכבתי במיטתי בחוסר מעש, קמתי וביצעתי את אירגוני הבוקר שלי.

לבשתי עליי במהירות גופיית בטן לבנה וג'ינס ארוך ורחב ויצאתי מחדרי.
הוא מת, יונתן מת נחשבה זו חזרה שוב ושוב בראשי, ללא הפסקה, לא נותנת לראשי מנוח.
ירדתי במדרגות, מושכת את הזמן ולא מסיטה את עיניי מן הרצפה הקרירה.
אחיי לא היו בבית מה שכנראה אומר ששוב הם החליטו לא להעיר אותי לבית הספר.

"בוקר טוב" נשמע קולו של אבי מאחורי כשנכנסתי למטבח.
בתגובה מלמלתי משהו לא מובן וחזרתי לבחוש את כוס הקפה מולי.

"חשבתי אולי נוכל לדבר" אמר אבי ברוך והתיישב על אחד מכיסאות המטבח.
הסתובבתי אליו כך שעיני פגשו בעיניו.
לגמתי קצרות מכוס הקפה ועניתי "לא מעוניינת"

אני יודעת שאני לא צריכה לפרוק את רגשותיי על אבי אך הוא לעולם לא נמצא, תמיד יש משהו חשוב יותר מילדיו ואני יכולה להבין זו כיוון שאני גם חלק מהעולם התחתון, אבל שלא יבוא וילקק לי רק בגלל שמישהו שלא מזמן היה החבר שלי נרצח מול עיניי, דבר שאני הייתי אמורה לעשות!

עליתי בחזרה לחדרי בעודי מקפלת את שרווליה הארוכים של הפיג'מה הסגולה שלי.
לא זכרתי שלבשתי עלי פיג'מה, אז שיערתי שאחד מאחי כנראה הלביש אותה עלי.

הטלפון שלי החל לצלצל והשיר המוכר של עברי לידר החל להתנגן.
הרמתי את הטלפון ושמו של רפאל התנוסס על הצג בזוהר.
נשמתי מספר פעמים לפני שמשכתי את הסמל של הטלפון הירוק בכדי לענות.

'היי' שמעתי את קולו הצרוד של רפאל מהצד השני המעיד על כך שכנראה התעורר עכשיו.

'היי' עניתי וליקקתי את שפתי היבשות.

'שמעת את החדשות?' הוא שאל והרגשתי את החשש מכרסם בי 'לגבי יונתן' המשיך והתיישבתי על המיטה, מוכנה למה שעתיד לבוא.
אנחנו בקושי יום ביחד וכבר. ניפרד בגלל שמשפחתי הרגה מישהו?

'כן' עניתי, מנסה לשמור את קולי יציב.

'אתם עשיתם את זה?' שאל ונשמתי עמוק לפני שעניתי.

'כן' עניתי ושקט מצמרר נשמע מהצד השני.
'רפאל?' שאלתי ושיחקתי בשיערות סוררות מראשי.

'חמש דקות אני אצלך' אמר וניתק.

קמתי מן המיטה במהירות ולבשתי על גופי שורט ג'ינס לבן אשר מדגיש את עורי השזוף ונותן מראה של רגליים ארוכות ורזות, וגופיה ארוכה ורחבה בצבע תכלת שהסתירה חצי מהשורט.
אספתי את שיערי הארוך במהירות לצמה המתחילה מקודקוד ראשי ומרחתי מעט אודם אדום-חום על שפתי.

ירדתי במדרגות אל הסלון ופגשתי במבטו הכואב של אבי.
לשניה הרגשתי רע על הקרירות בה התנהגתי אליו בבוקר, אך מיהרתי להסתיר זאת ולחזור לפרצופי הקר והאדיש.

Strange LoveWhere stories live. Discover now