ערב
טאהיונג עזר לשים את צלחות האוכל על השולחן, ביחד עם מאל סוק, בעוד שיאנג נאם עדיין עזרה לנער להתלבש. מאל סוק בדיוק באה עם סיר המרק, הניחה אותו על השולחן בזהירות, והתיישבה. "מה עם אמא?" טאהיונג שאל, ובדיוק אז, יאנג נאם יצאה מחדרה בעודה מנגבת את ידיה.
מאחוריה הופיע הנער, והתחבא מאחורי הקיר כאילו פחד לצאת החוצה. "מה אתה עושה? בוא הנה." יאנג נאם נתנה מכה קטנה לגבו, ומשכה בזרועו עם יד אחת, כשהיד השנייה דוחפת אותו מאחור. "בוא לכאן, תאכל." ראשו זז לכל מקום ולכל כיוון אפשרי תוך כדי שהיא הוציאה אותו מהחדר, אבל כשמבטו נחת על אוכל, הוא איבד את זה. הנער המסכן והרעב למוות איבד את זה לגמרי.
הוא רץ לשולחן האוכל, התיישב במהירות, ופשוטו כמשמעו טרף כל דבר אפשרי שראה על השולחן. הוא לקח את הסלטים ואת הקימצ'י בידיו, ודחף הכל לפיו. המסכן קיבל את מבטיהם הנגעלים של שני האחים, שכל מה שרצו היה לאכול.
הוא הכניס את ידו לתוך סיר המרק כאילו היה עוד סלט, והכניס גם אותו לפיו, בעוד שהיד השנייה המשיכה להכניס סלטים לפה המלא שלו. הוא הכניס את כל חתיכת הדג הגדולה לפיו, ואכל אותה כמו זאב, בעודו עושה זאת גורם לרוטב לעוף לכל מקום ולפגוע בידה של יאנג נאם.
"אוי ואבוי." יאנג נאם ניקתה את ידה. "איזה בלאגן.." היא צפתה בו לוקח את קערת האורז בשתי ידיו, ופשוט מפיל את כל האורז לתוך פיו, בעוד שהרבה מאוד גרגרי אורז נפלו על השולחן לתוך החורבה שהוא יצר. הם המשיכו לצפות בו גומר להם את כל האוכל כמו חית בר מורעבת, ויאנג נאם צקצקה בלשונה על המראה.
"אולי הוא היה רעב." האישה המסכנה ניסתה למצוא סיבה הגיונית להתנהגותו המשונה של הנער. טאהיונג התעצבן. "מה נעשה איתו?" הוא שאל בקול תוקפני. "הממ... סיפרתי את הכל למשרד העירייה, אז אני מניחה שהם יענו לי בקרוב." היא הסבירה, עיניה זזו מטאהיונג, לנער, ובחזרה, מספר פעמים. "מה תעשי עד אז?" היה אפשר לשמוע בבירור עד כמה עצבני היה טאהיונג בקולו, ועיניו לא עזבו את המראה המזעזע מולו.
"אה.. אממ... שמעתי שיש לו הרבה קשרים עם האנשים שעובדים שם. בוא נשאיר אותו כאן עד שהבעיה תיפתר." יאנג נאם אמרה לאט, כאילו היה בה חשש מטאהיונג. היא הסתכלה עליו עם עיניים מלאות תקווה וציפיה, כאילו קיוותה בליבה שהוא לא יתפוצץ מזעם.
"מה?!" הוא צעק בדיוק שנייה לאחר שהיא סיימה את המשפט האחרון. "רק לכמה ימים... הממ? תקשיב, אני לא יודעת כמה זמן זה יימשך-" טאהיונג עצם את עיניו וניסה את מיטבו לשלוט בכעסו. הוא הניח את מקלות האכילה שלו על השולחן בעצבים, לפני שנעמד בכוונה ללכת לחדרו.
STAI LEGGENDO
A Werewolf Boy | TAEKOOK
Lupi mannariהסיפור הזה מבוסס על הסרט, אז אני ממליצה לראות קודם את הסרט לפני שאתם קוראים את זה. העלילה בסיפור בעיקרון תהיה בדיוק כמו בסרט, רק שאני משנה קצת את ההתחלה והסוף. הסרט הזה הוא סרט מהמם, באמת, רק שלדעתי הסוף לא היה בדיוק ההגדרה של "שמח". הייתי שמחה לסוף...
