A Werewolf Boy | TAEKOOK

>21<

ג׳ונגקוק היה שקוע בשנתו, כשלפתע שמע צעדים שהתקרבו לחדרו. באופן מיידי, הוא פקח את עיניו והתיישב במהירות. הוא בהה בדלת וציפה בכליון עיניים לפגוש באדם מאחוריה, הוא ישב במקומו ותפס במיטתו בחוזקה. כל גופו רעד מהרצון לקום. הדלת השמיעה חריקה ממש לפני שנפתחה, וחשפה לעיניו את האדם היחיד שג׳ונגקוק כל כך השתוקק לראותו כל הזמן הזה שעבר.

טאהיונג הביט בו עם דמעות בעיניו, הוא הסתכל על כמה שהוא רעד והתנשם, כמה הוא עצר את עצמו מלקפוץ עליו ולהרגיש שוב את גופו בזרועותיו. ״זה מספיק, בוא הנה.״ מיד לאחר שהמילים האלה נאמרו, ג׳ונגקוק קפץ ממקומו ואחז בטאהיונג בחוזקה, קרוב אליו. דמעות ברחו מעיניו בעוד שהוא עטף את זרועותיו סביב הנער. הנער שפעם חום גופו הרגיש כמו תנור חמים, אך נהפך לקר כמו האוויר שבחוץ.

״מסכן שלי, אני כל כך מצטער שאתה צריך לעבור את כל זה.״ הדמעות לא הפסיקו להתגלגל מעיניו. הוא כל כך רצה להרגיש את שפתיו של ג׳ונגקוק שוב, הוא כל כך רצה להישאר איתו שם ולהתכרבל איתו, לחמם אותו, אך הוא לא יכל. הוא הזיז את עיניו למעלה, למצלמה שבפינת החדר. הוא היה חייב להוציא את ג׳ונגקוק מהמקום הנוראי הזה, בהקדם האפשרי ובכל מחיר.

בסלון, חמישה אנשים ישבו בחצי עיגול ממול לטלוויזיה וצפו בשני הבנים המחובקים. מאל סוק, פרופסור קאנג ומזכירו, והמפקד הביא את אחד השוטרים מהתחנה כדי שיבדוק גם הוא במה מדובר.

״לפי דעתי,״ הפרופסור התחיל לדבר, וכיבה את מסך הטלוויזיה הקטנה. ״יש לו לקות בכישורי אנוש מכיוון שהוא גדל בין חיות, אבל יש לו את היכולות והרצון ללמוד. אף על פי שיש לחקור זאת עוד לעומק, כרגע, לחקור את הילד הזה יהיה חסר משמעות. הוא מעולם לא גילה התנהגות אלימה.״ הוא הסביר בדאגה, בעודו מזיז את עיניו בין שני השוטרים מולו. אין הא שעמדה מאחוריהם, הקשיבה לדבריו כשזעם רק נבנה יותר ויותר בבטנה.

״כן? אם כך, לדווח שכלום לא קרה וללכת מכאן?״ המפקד שאל בכניעה, הוא באמת התכוון לדבריו. לפי המבט שנראה עליה, עיניה כמעט יצאו ממקומן מכעס, ומוחה המתוחכם כבר החל לחשוב ולתכנן משהו. ״ג׳ונגקוק אופפה כל כך נאה.״ מאל סוק מלמלה, בכך מצחיקה את הגברים מסביבה. ״ג׳ונגקוק דומה לאחיין שלי.״ השוטר השני הצטרף לשיחה.

״המנוול הזה...״ היא החלה לדבר, והמשיכה כשקיבלה את תשומת ליבם של החמישה. ״המנוול הזה טרף את העזים.״ נחישות וביטחון שודרו מעיניה בעודה מביטה בפרצופים המבולבלים שלהם. ״מתי?״ מפקד המשטרה שאל עם אימה בעיניו, לא מאמין למשמע אוזניו.

~חצי שעה לאחר מכן~

אין הא הביאה לבית משפחת קים את חברתה, אשר הייתה איתה בעודו הערב והייתה כביכול ׳עדת ראייה׳ למעשיו של ג׳ונגקוק לפי דבריה. מפקד המשטרה שאל אותה את אותה השאלה. ״מתי זה קרה?״