השומר מהצללים

פרק 11- בדידות

"את בסדר? את נראית כאילו ראית רוח רפאים" תום שישב לידי שאל אותי וניסיתי להתנער מהמחשבות.
"משהו כזה"
הוא גיחך ודיבר איתי תוך כדי שהביט במורה להיסטוריה "איפה היית?"
"אצל הפסיכולוג"
"אה אני מכיר אותו, דיברתי איתו איזו פעם אחת. הוא דווקא נחמד יחסית לפסיכולוגים"
חייכתי בשעשוע "אני מבינה שהנסיון שלך עם פסיכולגים לא היה כיף במיוחד"
הוא ציקצק בלשונו ועשה את עצמו כאילו מעתיק מהלוח "דווקא לי זה נתן שיחרור מהשיעורים המשעממים באישור, הם אלה שבסוף סבלו"
"חשבתי שאתה לא טיפוס שצריך אישור כדי להשתחרר"
התחלתי גם אני להעתיק מהלוח ומידי פעם העפתי מבטים לעבר תום שישב משועשע והפסיק לעשות את עצמו כותב.
"אני לא, אבל אם נותנים אישור אז מי אני שאסרב"
ציחקקתי בלחש כדי שהמורה לא תישמע וראיתי את תום מחייך מהצחוק שלי.
מעטים הפעמים שראיתי אותו מחייך באמת.
"עם מי את לומדת לבגרות בהיסטוריה?" הוא לפתע שאל.
"לבד"
"רוצה ללמוד איתי? יש לי בית ריק" הוא הציע וחשבתי על כך שאחרי כל מה שהיה בחדר של אמט אני באמת צריכה הסחת דעת טובה וקצת חברה לא תזיק לי.
אבל לא יכולתי שלא להיות מופתעת מכך שתום הזמין אותי, כשרק הגעתי לפה ריי הזהירה אותי שהוא לא נחמד לאף אחד.
"היום?"
הוא משך את כתפיו "מתי שבא לך, הבגרות שבוע הבא, רוצה היום?"
המורה הסתובבה מהלוח אלינו והביטה בנו בפנים חמורות "פטרסון והתלמידה החדשה תפסיקו לדבר!"
התלמידה החדשה? כנראה היא לא זוכרת את שמי...
הפנתי את מבטי מתום אל המחברת וכשהמורה הסתובבה חזרה ללוח הינהנתי אליו לכן.
הוא החל לכתוב והעביר לי פתק עליו רשום 'מעולה. אז סגרנו היום אחרי הלימודים'
אחר כך המשכתי להעתיק מהלוח עד שהצילצול נשמע והמורה הלכה.
"קייטי אני יכולה לדבר איתך?" קולה של ריי נשמע מאחוריי והסתובבתי לעברה.
"כן, בטח" שתינו עברנו לפינה שקטה בכיתה וחיכיתי שתגיד את מה שרצתה לומר לי.
"על מה דיברת עם תום?" הסקרנות שהייתה בקולה הודגשה והתאפקתי שלא לחייך בשעשוע.
"סתם... אנחנו הולכים ללמוד ביחד לבגרות בהיסטוריה. למה?"
היא הביטה סביב כדי לוודא שאף אחד לא שומע את דברייה "תקשיבי זאת פעם ראשונה שאני רואה את תום מחייך למישהו. בחיים לא ראיתי אותו נחמד למישהו, והוא מעולם לא הזמין מישהו אליו הבייתה. איך עשית את זה?"
משכתי בכתפיי באי ידיעה "הוא ממש נחמד, לא הייתי צריכה לעשות כלום"
"או שהוא נדלק עלייך" חייוך שובב הופיע על פנייה ומיהרתי לבטל את דברייה.
"מה? לא. למה שידלק עליי?!"
היא ציחקקה "הוא הזמין אותך אליו ללמוד לבגרות בהיסטוריה, עלאק.
כנראה זו דרכו המיוחדת להתחיל איתך"
ריי הייתה בטוחה שכבר עלתה על הסיבה שתום נחמד אליי, ולא היו לי אנרגיות לנסות לשנות את דעתה המוטעית.
"אני חושבת שהוא סתם מצא חנונית שתעזור לו ללמוד לבגרות קשה"
"מה שתגידי" ריי משכה את כתפייה וסימנה לי שהיא הולכת למישהי שקראה לה "תהנו"
"תודה"
חזרתי לשבת במקומי וחשבתי על מה שריי אמרה.
אף אחד מעולם לא באמת התחיל איתי, חוץ משני נערים מהבית ספר הקודם שלי שהזמינו אותי לנשף סיום כי לא היה להם עם מי ללכת, וגם להם אמרתי לא כי לא רציתי שגבריאלה תלך לבד משום שאף אחד לא הזמין אותה.
אני וגבריאלה היינו יותר עם עצמנו ולא ניסינו להתחיל עם בנים ולגרום להם לרצות לצאת איתנו, זה מעולם לא עיניין אותנו.
אז למה שתום ירצה? זה מגוכח. כנראה ריי סתם דימיינה או שאמרה משהו שהיא חושבת שאני רוצה לשמוע.
"על מה את חושבת כל כך הרבה" תום קטע את רצף מחשבותיי ועברתי להביט בו.
"כלום. סתם ניסיתי להיזכר אם שכחתי את החומר בהסיטוריה בבית או לא"
תירוץ עלוב. אבל מספיק משכנע.
"אני מאוד מקווה שלא, כי לא חושב שאי פעם העתקתי מהלוח"
צחקקתי "אל תדאג ניזכרתי שהבאתי אותו איתי. איפה אתה גר?"
"ממש קרוב, חמש דקות הליכה. איך את רוצה לחזור הבייתה אחר כך?"
הבייתה. שיט, שכחתי שאני צריכה להגיד את זה ללילי או אלכס.
"אני צריכה לשאול את לילי אם אני יכולה ללכת" מילמלתי בייאוש והוצאתי את הפלאפון הקטן מכיס מכנס הג'ינס שלי והתקשרתי אליה.
הוא הרים גבה בשאלה "מי זאת לילי?"
כמעט נאנחתי. יופי באמת קייטי! מה תגידי לו עכשיו?!
"אממ... היא.."
למזלי לילי ענתה לשיחה והצילה אותי לכמה רגעים.
"היי קייטי, הכל בסדר?" היא שאלה.
"כן, רק רציתי לדעת אם אני יכולה ללכת ללמוד לבגרות בהיטוריה בבית של אחד החברים מהכיתה?"
תוך כדי שחיכיתי לתשובתה חשבתי מה אני הולכת לענות לתום שישאל מי זאת לילי.
"כן בטח, תשלחי לי הודעה כשתסיימו ואני או אלכס נאסוף אותך. בסדר?"
"כן, תודה רבה לילי" הודתי לה ואחרי שניתקה את השיחה ניתקתי גם אני והבטתי בתום.
חייכתי "היא מסכימה"
"מי זאת?" תום שאל בפעם השניה בסקרנות.
"דודה שלי, אחות של אמא שלי" שיקרתי ודווקא יצא שקר אמין יחסית לשקרים שלי. אני מתחילה להשתפר...
הוא עדין לא הבין "אז למה את שואלת את דודה שלך אם את יכולה לבוא אליי?"
"אני גרה אצלם"
לפחות זאת אמת, לא אהבתי לשקר, לרוב הייתי שקרנית גרועה.
הצילצול לשיעור נשמע ואחרי כמה דקות המורה אנה נכנסה.
אחרי שהשיעור נגמר אני ותום יצאנו ביחד מהבית ספר כששנינו הולכים לביתו ותוך כדי מדברים על מורים ותלמידים בכיתה.
תום הוביל אותי מול בית יחסית גדול עם מרפסת וגינה קטנה.
"בית יפה" אמרתי כשנכנסנו לבית שלו שהיה יותר יפה אפילו מבפנים.
"תודה" הוא מילמל אבל לא נראה שידע כל כך להעריך אותו כמו שציפיתי.
טוב כנראה זה בגלל שהתרגל...
"רוצה משהו לשתות?" הוא הציע והינהנתי.
"אני אשמח למים" ביקשתי והוא הינהן ופנה אל המטבח למזוג לי מים ולעצמו מזג קולה.
התיישבתי מול השולחן והנחתי את תיק הבית ספר ליד הכיסא בו ישבתי.
הבטתי בו מוזג מבקבוק הקולה לכוס זכוכית "רק אנחנו פה?"
"כן, ההורים בעבודה"
"אחים?"
"רק אחת, אבל היא כבר נשואה וגרה רחוק"
"בת כמה היא?" שאלתי בהתעניינות והודתי לו כשהגיש לי את כוס המים וישב מולי.
הוא הביט בי בחייוך משועשע שלא הבנתי את פירושו כשענה לשאלתי, "עשרים וחמש"
"למה אתה מחייך?" שאלתי מעט במבוכה והוא ציחקק.
"את מעניינת אותי" הוא הסביר בפשטות.
קיווצתי את גבותיי בחוסר הבנה, "מעניינת אותך?"
"את שואלת אנשים כל כך הרבה שאלות אבל על עצמך את אפילו לא מנדבת פיסת מידע אחת" הוא חייך בהתגרות ושעשוע והרגשתי כאילו תפס אותי בפשע כלשהו.
"היי! היום גיליתי לך שאני גרה אצל דודים שלי!" הזכרתי לו אבל הוא רק הניד את ראשו לשלילה.
"לא מספיק"
"אוקיי, מה היית רוצה לדעת?"
ברגע שראיתי את הבעת פניו ידעתי שאני הולכת להתחרט על זה, הוא נראה כאילו הוא הולך לנצל את ההזדמנות עד הסוף, "יש לך אחים?"
התלבטתי להגיד לו שלוק, זואי ואדם אחים שלי, אבל אז נזכרתי שאמרתי לו שאלכס ולילי הם דודים שלי וזה לא יסתדר עם השקר שלי.
כבר אמרתי שאני שונאת לשקר?
"לא"
"למה את גרה אצל דודים שלך?"
חשבתי מעט על מה שאני עונה ולבסוף עלה לי רעיון, "ההורים שלי טסו למשהו שקשור לעבודה. ולא רציתי לטוס איתם"
"לאן הם טסו?"
"קולורדו" שיקרתי שוב והרגשתי איך השקר גורם לי להרגיש מגעיל.
"מה את הכי אוהבת לעשות?"
"לצייר"
"צבע אהוב?"
"אין לי"
תום הרים גבה "אין לך צבע אהוב?"
"אני ציירת, זה פשע לבחור צבע אחד"
הוא צחק "ובכל זאת?"
"צבעוני" עניתי בהתחכמות, "ועכשיו מה דעתך ללמוד היסטוריה?"
הוא חייך בשעשוע אבל הסכים איתי ואחרי שהוצאתי את החומר מהתיק התחלנו ללמוד.
אחרי כשעתיים של למידה וכמה הפסקות בינהם סגרנו את המחברת והספר בייאוש מהחומר שפשוט לא נגמר.
הבטתי בשעון וראיתי שכבר שש וחצי בערב "ההורים שלך לא באים?"
הוא גיחך, "לא, הם יבואו באיזה עשר בלילה"
עשר בלילה? מה הוא בדרך כלל עושה עד אז?!
"מה אתה עושה עד עשר בלילה, אם אין לך מישהי מעצבנת שתכריח אותך ללמוד איתה היסטוריה" אמרתי בחייוך והוא חייך חזרה וחשב על זה מעט.
"כלום. מסתובב, משתעמם, רואה טלוויזיה..."
זה נשמע מאוד... בודד. אני חושבת שאם הייתי ככה לבד כל הזמן, הייתי בסוף משתגעת.
"אתה לא משתגע מהבדידות?"
הוא הביט בנוף מהחלון וחשב כמה שניות על שאלתי, ואז החזיר את מבטו אליי וענה, "לא. כשאתה בודד אתה מתמכר לזה.
כי ברגע שאתה אוהב מישהו ונמצא איתו אז אתה תמיד דואג לו ומרגיש מחוייב אליו, ברגע שאין מישהו שמספיק חשוב לך אז אתה לא צריך לדאוג לאף אחד, אתה אדם חופשי לעצמך.
לי אין לי מחוייבות כלפי אף אחד ואני לא צריך לחשוב כל הזמן על לרצות אחרים, רק את עצמי. אין לי למי לדאוג"
תום אמר בפשטות, כאילו כבר התרגל לכך. ואולי באמת אין לו כבר זמן רב מישהו שהוא אוהב?
"ולך?"
הוא לא הבין את שאלתי והיטה את ראשו בשאלה, "מה לי?"
"יש מישהו שידאג לך?"
תום החזיר את מבטו לנוף שמעבר לחלון, ולא ענה.

המשך יבוא...

אז מה אתן חושבות על תום? אני אישית ממש אהבתי אותו:) דמות שללא ספק מוסיפה ותוסיף לעלילה!