השומר מהצללים

פרק 33- תחושת בטן

דפקתי על דלת בייתה של ריי וכעבור שניות ספורות אחותה הקטנה פתחה לי את הדלת והזמינה אותי להיכנס.
''היי, ריי פה?" שאלתי אותה בחייוך כשהיא סגרה אחריי את הדלת.
''כן, רק רגע- ריי חברה שלך פה!!" היא צעקה לכיוון הקומה למעלה וריי צעקה לה חזרה שהיא כבר יורדת.
גיכחתי לעצמי, אחיות...
ריי ירדה למטה עם פיג'מה, ''היי קייטי! בואי נעלה."
היא סימנה לי לעלות אחריה לחדרה וברגע שהגענו היא סגרה את הדלת ונשארנו רק שתינו.
טוב, וגם לוגן. אבל את זה היא כבר לא יודעת.
''מה קורה? איך היה לך הבגרות בספרות?"
''מועלה, איך לך?"
היא נאנחה וישבה על אחד הכיסאות, ''בסדר, העיקר שזה כבר מאחוריי. אני מרגישה שכל בגרות שנגמרת היא צעד נוסף אל החופש.''
צחקתי בקול רם ושתינו התחלנו ללמוד לבגרות שמחר במתמטיקה.
''אני לא מסוגלת להבין איך הם עושים לנו שני בגרויות בשבוע אחד!" ריי נאנקה בקול רם ודפקה את ראשה בשולחן שבחדרה.
ציחקקתי, ''חשבתי שאת שמחה שבקרוב כל זה יהיה מאחורינו.''
''אני חוזרת בי. מצידי שייקח יותר זמן מבגרות לבגרות רק שלא יהיה בהפרש של פחות משבוע.''
אחרי כשעתיים של למידה החלטנו לעשות הפסקה ולאחריהם שעה וחצי נוספת של תרגול עד שלא היינו מסוגלות לראות יותר מספרים והחלטנו לסיים.
''מה קורה איתך ועם תום? ראיתי ששניכם במתח בזמן האחרון.''
''הוא איבד את האמון שלו בי. אני מקווה שהוא אי פעם יסלח לי.''
ריי חייכה אליי, ''אל תדאגי. תסמכי עליי הוא יסלח לך.''
הטיתי את ראשי בשאלה אילמת, ''מאיפה את כל כך בטוחה?''
''תחושת בטן. שניכם נראים לי אנשים שנועדו להיות חברים טובים מלידה.''
''ומה איתך? שמעתי שאת וג'ייק בזמן האחרון מתקרבים יותר. אני רואה איך הוא מביט בך.''
חייוכה של ריי נעלם ובמקומו הופיעה אנחת עצב קטנה. ''גם אני קיוויתי ככה אבל ג'ייק את יודעת...''
''סטוציונר? מחליף בחורות כמו גרביים? אליל הבנות ומלך המסיבות? כולנו משתנים בסוף ריי. ואני יכולה לראות שג'ייק גם מתחיל כשהוא מסתכל עלייך.''
''אבל איך אני אדע שאני לא סתם עוד מהאלו שהוא רוצה רק במיטה?"
חייכתי אליה והנחתי את ידי על כף ידה, ''את תדעי. בדיוק כמו שאת יודעת שתום יסלח לי ככה את גם תרגישי שג'ייק השתנה בשבילך.''
''אני באמת מקווה שאת צודקת. וחוץ מזה זה גם לא משנה, גם אם ג'ייק ירצה אותי רק במיטה אז צפויה לו אכזבה גדולה. אני שומרת את עצמי לאחד שיהיה איתי מתחת לחופה, לא שניה לפני זה.''
אחרי שדיברנו עוד כמה דקות בסוף נפרדתי ממנה לשלום וחזרתי לבית משפחת ג'ונסון. ביום למחרת יום חמישי הגיעה הבחינה במתמטיקה ובשעה עשר בבוקר כבר כמעט כולם היו בבית ספר שעתיים לפני המבחן.
ישבתי במקומי ופתרתי תרגילים כשזיהיתמ מהצד את תום מתיישב לידי, בהתחלה חשבתי שהוא הולך להתעלם ממני אז הופתעתי ברגע שהוא זה שפנה אליי.
''אני מצטער על מה שאמרתי אתמול.''
זה הדבר האחרון שציפיתי שיאמר. וראשי בבת אחת הופנה לכיוונו וראיתי בעיניו שהוא באמת מצטער.
''אל תצטער. אני זאת שצריכה לבקש סליחה. לא הייתי צריכה לשקר לך על כל כך הרבה דברים.''
הוא חייך אליי בהקלה והושיט את ידו לעברי, ''שולם?"
ציחקקתי ולחצתי את ידו בהנהון קטן.
ריי צדקה. כנראה באמת יש לה תחושות בטן טובות, אני כנראה צריכה להתייעץ איתה יותר.
אחרי שאני ותום למדנו ביחד ופנינו לכיתות ההקבצות שלנו לעשות את הבחינה חזרנו לכיתה וסידרנו את הדברים.
''איך היה?"
''בסדר,'' עניתי כשסידרתי את המחברות בשולחן, ''איך היה לך?"
''דווקא יותר טוב מהשאלון הקודם. למרות שאמרו שזה יהיה אחד יותר קשה.''
באתי לסגור את אחת ממחברות המתמטיקה שתרגלתי בהן כשזיהיתי כתב יד של מישהו באחד מהדפים.
לולא זה היה מחברת רגילה לא הייתי שמה לב, אבל בגלל שבמחברת משבצות במקום מלא מספרים היו מילים זה משך את עיניי ופתחתי את המחברת בעמוד בו ראיתי את כתב היד.

'מוזיאון האומנות ליד הכניסה, בשעה 23:30 יום ראשון. אל תגלי לאף אחד, כולל השומר שלך על המכתב הזה.
תבואי אם את לא רוצה שאחד ממשפחת ג'ונסון יפגע.'

המשך יבוא...

טם טם טם... לא היה הרבה זמן קצת אקשן:) חשבתי לא יזיק.😉

טוב עכשיו הודעה קצרה- מחר אני חוזרת ללימודים (אני בפנימיה לאלה שלא יודעים) וזה אומר שנגמר לי עוד רגע החופש הגדול😭
כמעט 90 אחוז מהפרקים כתבתי בחופש בגלל שהיה לי הרבה זמן ואני ממש מרוצה מכך שהתחלתי לכתוב את הספר הזה בחופש אבל לצערי גם לא סיימתי את כולם ואני מקווה שאצליח לכתוב גם בזמן הלימודים (כיתה י'א לאלה שיבינו אותי או ישתתפו בצערי...)
קיצור העלתי היום שני פרקים בתקווה שזה איכשהו יפצה על התקופה המתקרבת, שאני לא בטוחה אם אצליח להעלות בה גם שני פרקים בשבוע.
אז בהצלחה לכל אלה שחוזרים בקרוב ללימודים, אתם קרוב לוודאי תזדקקו לזה⁦❤️⁩😘
קאסיה⁦❤️⁩