אף נפש חיה לא נראתה בתוך המבנה. כולם טיפלו במצב שבחוץ או שפנו לצד השני, לכיוון שבו הבנתי שהייתה המרפאה. השקט צלצל חזק מידי באוזניי כעת. לא ניסיתי לרדת עוד. בארוס כנראה הגיע ליעדו דקות אחר כך , כי שמעתי קול מפתח וקליק של מנעול, אז נכנסו לחדר גדול שלא הצלחתי בדיוק לתפוס כשבארוס סוף כל סוף רכן והניח אותי על מיטה רכה. הוא רכן עליי, גופו לוחץ אותי למיטה בצורה שגרמה למעיי להיקשר, לבטני להתהפך ולאיבר שבין רגליי להתכווץ אפילו שאיבדתי כמות דם שלא הבנתי איך הגוף שלי עובד. היו יתרונות בלהיות חצי על טבעית, אני מניחה. "את יודעת, כל אחד שממרה את פקודותיי נענש על כך. בחומרה" הוא אמר, אבל איך שזה נשמע מהפה שלו...נשכתי את שפתי. "רק רציתי לעזור. יש הרבה פצועים וחייהם תלויים בכמה מהר יגישו להם עזרה, אם בכלל אפשר לעזור..." מלמלתי כי נזכרתי בחייל המסכן שמת מכדור אש. "את פצועה בעצמך. לא תעזרי לאף אחד אם תמותי מכל הדם שאת שופכת" הוא נזף, אבל הוא לא צעק עליי הפעם. טוב, הוא היה הרבה יותר מידי קרוב ולא ראיתי צורך אמיתי לצעוק. שמעתי אותו מצוין כשהוא חצי שכב עליי. "לא אמות מכמה טיפות" אמרתי, מנסה להתרכז כשגופו הקשיח עליי. "אני לא טיפש רין. אלה לא היו כמה טיפות והוא לא היה היחיד שנתת לו מדמך." הוא קבע בחדות והתכווצתי מעט כי לא היה לי מה לומר להגנתי. אלה בהחלט לא היו כמה טיפות שפיזרתי שם. "למה השקת את החייל עם דמך ולא פשוט טפטפת מהדם על הפצע?" הוא שאל לפתע, עיני הדבש הנפלאות שלו נוצצות בחדר החשוך למדי פרט לאור רך משתי עששיות שנותרו דולקות על השידות לצד המיטה. ראיתי את תווי פניו הנעימים לעיניי היטב גם בחשכה. לא ידעתי אם הוא רואה אותי היטב בחזרה. לא ידעתי הרבה דברים לגביו. הבטתי בתקרה המוארת קלושות מאור העששיות המרקד ועצמתי את עיניי. זה עזר מעט לשם שינוי. "כדי לנסות לרפא אותו מבפנים. לא הצלחתי לעצור את הדימום כדי לרפא אותו מבחוץ, הדם לא הפסיק לזרום ודמי לא היה שוקע.. אז חשבתי..שאולי אם ישתה מהדם הוא ירפא" השבתי בפה יבש לחלוטין. הריח שבקע מהגנרל מטריף במיוחד הלילה עם רמז לסבון שלו, אש, זיעה ודם עוצמתי. אלים, בבקשה תפסיקו לענות אותי בכל הזדמנות. הוא נותר שקט לרגע ארוך ופתחתי את עיניי לראות אותו בוחן אותי בקפידה. "רעיון מעניין" הוא לחש, עיניו ענבריות וחמות והכרתי את המבט הזה מסיטואציה מסוימת מאוד שהיינו בה. לרגע ארוך, הוא לא זז מעליי, אבל אז הוא הביט בשפתיי, מתביית עליהן והוא רכן לפניי. הפסקתי לנשום, ליבי הולם בחזי כמו סערה. הוא ליקק את דמי שנזל קודם לכן על סנטרי במתקפת האליגטור למחצה. עולמי עצר מלכת וקפאתי למרות שגופי השתולל ודמי געש בגופי בתגובה ללשונו על סנטרי. לשונו הרטובה והחמה על סנטרי, אז מטה דרך הסנטר ואל הצוואר. נאנקתי בעונג שלא הצלחתי בדיוק להחניק. "מה אתה עושה?" שאלתי בקול חנוק מתשוקה כשהוא התרחק. "בודק את התיאוריה שלך" הוא השיב ברצינות אבל אני נשבעת שראיתי ניצוץ בוער בעיניו, יצור מקולל שכמותו. הוא הרים את ידי שדיממה עדיין, מלקק עם הלשון הוורודה, הרטובה והמטריפה שלו את הדם מהחתך שבכף ידי. הייתי כל כך בהלם וכל כך מהופנטת שלא מצאתי את המילים להגיב, אז פשוט בהיתי בו. הוא היה סקסי בצורה הרסנית..ואז הוא ליקק אותי לאורך החתך וזה לא כאב לבשרי הפצוע אבל זה כאב בבטני התחתונה. ניסיתי לבלוע את הרוק, לא מסוגלת להוריד את עיניי ממנו. הוא עבר ללקק אותי בין אצבעותיי, בשקעים בניהן, בעור הרגיש והעדין. אם זה הרעיון שלו לעונש על כך שהמריתי את פיו, העונש הצליח לענות אותי ולענג אותי בעת ובעונה אחת.
