פרק 2

762 37 3
                                    

                                נייתן

אני מאוד משוכנע שכאשר אומרים את המילה 'לא' לדילן יש פירוש אחר לגמרי למילה.
"אני לא יוצא לדאבל דייט לעזעזל."אני רוטן ומביט בדילן שמתאנח בכעס.
אני באמת מצטער אבל לצאת עם החברה הכי טובה של בת זוגתו ממש לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
עוד יומיים המשחק הגדול נגד הקולג' של פודאפד וכרגע המצב שלנו לא הכי מזהיר.
בלשון המעטה.
אנחנו בתחתית מבחינת הניקוד ואין לנו כמעט סיכויים להיכנס אפילו לרבע גמר או בכלל לתחרות השנה.
החלום שלי להיות בנבחרת של ה-NFL יכול להפוך להיות מלצר כאן בדיינר של לואי.
"אתה לא יכול לעשות טובה אחת לחבר הכי טוב שלך?"הוא שואל בפגיעות.
"לא טובה כזאת."
אני פותח את דלת הטנדר של דילן ויוצא ממנו.
דלת הטנדר נטרקת מאחורי ואני מתחיל להתקדם אל עבר כניסת הבניין.
דילן מדומם את מנוע הטנדר ומדביק את צעדיי במהירות.
"זה הדייט הראשון שלי אני לא רוצה לפשל."הוא אומר בכנות.
"אז אל תפשל תהיה גבר ותציע לה כבר לצאת."אני יודע שאין סיכוי שזה יקרה,אני לא זוכר מתי הוא הספיק להכיר אותה ובאיזה זמן להידלק עליה ברמות קשות אבל מה שיש בין השניים האלה באמת נראה לי רציני.
דילן נקלע לדרכי בכוונה ושנינו נעצרים במקום.
"זה רק דייט אחד."הוא מדגיש שעכשיו פניו מול פניי ואני נאנח בכעס.
אני לא בחור שיוצא לדייטים.
ואני לא אחד של מערכות יחסיים.
אם אצא לדייט הזה, הבחורות שאני נמצא איתן יתחילו לחשוב שאני פתוח למערכות יחסיים.
ואני ממש לא.
מערכות יחסיים הם מורכבות בדיוק כמו העם הנשי ואני צריך להיות כול כולי רק בפוטבול.
"אני לא יכול."אני מגביר את קולי ועוקף את דילן.
דילן לא מרפה ומדביק שוב את צעדיי,"רק תחשוב על זה בשבילי."הוא מבקש.
אני רואה בעיניו כמה שזה חשוב עבורו.
אני לא יכול להיות חבר אנוכי עבורו,הוא החבר הכי טוב שלי. הוא תמיד היה החבר הכי טוב שלי.
"קול,רוזק."קולו של מאמן הנבחרת שלנו דרק נלסון נשמע מעוצבן מאוד הבוקר.
שנינו מסתובבים באיטיות לעבר פרצופו הכועס
מבטו המצמית חודר אל תוך עצמותיי,והוא מצמצם את עיניו הקטנות והחומות לעיגולים קטנים כך שזה נראה בדיוק המראה המאיים ביותר שראיתי בחיי.
אני ודילן מאחרים כמו תמיד לאימון אבל נלסון לא ממש יכול להעיף אותנו מהנבחרת.
אני לא רוצה להשוויץ אבל אנחנו באמת מרימים את הקבוצה. 
אבל אני גם לא יכול להאשים את המאמן שהוא כועס, במשחק האחרון שהיה לנו הפסדנו הפסד כואב.
החברה מדאונר מחצו אותנו במגרש וניצחו.
זה היה משפיל אבל זה היה ברור שיקרה.תלמידי שנה ד שהיו מבין הטובים שלנו סיימו את לימודיהם בקולג' ועברו הלאה לליגות הגבוהות יותר.
הקבוצה שלנו די נחלשה.
"אתם מאחרים."המאמן קובע, "שוב."טון קולו חזק ונוקב.
"המאחרים מקיפים את המגרש עוד שלושה סיבובים נוספים."הוא ממשיך את דבריו,הבעת פניו מאוד לא מרוצה.
והנה העונש שחיכנו שיגיע.
אני מהנהן, זה לא יהיה קשה כל כך.
טוב לפחות לא לי,
אני פונה להביט בדילן לצידי שנראה כאילו הוא רוצה לקבור את עצמו כאן ועכשיו.
"קדימה."המאמן פוקד ושנינו מתקדמים אחריו בצייטנות אל המגרש.
טוב לפחות זה ישכיח קצת מדילן את הדייט הזה.
שאר הקבוצה כבר התחילו בהקפות שלהם סביב המגרש ואנחנו מצטרפים אליהם בריצה מהירה.
אני אוהב לרוץ,רק ריצות מצליחות לשחרר את כל הלחץ שתמיד נבנה בתוכי.
כל הציפיות של השנה להוכיח את עצמי,זו השנה השלישית שלי,סטודנט שנה ג.
וכל שנה מגיעים המאמנים והמנהלים של הליגות הגבוהות לצוד כאן כישרונות.
שום דבר לא יכול להסיח את דעתי השנה מהפוטבול,אני מתרכז רק במשחק.
זה הכל בשבילי.
כאב עז מפלח את רגלי ואני כמעט מועד אל הקרקע מהכאב .
אני נעצר באמצע הסיבוב החמישי ועובר להביט בברך הפצועה שלי.
לפני כמה משחקים נפלתי חזק אחרי שהשחקן מהקבוצה היריבה התנגש בי.
התעקשתי שהכל בסדר אבל עכשיו הכל רק מחמיר.
נגרם נזק רציני לברך שלי. 
אני לא מסוגל להיות מסופסל לעונה,
אני חייב להוכיח את עצמי בפני המנהלים של הקבוצות הגדולות בתקווה שיראו בי כמקצוען מתאים לליגה .
דילן מאט את קצב הריצה שלו עד שהוא נעצר לצידי.
"הברך?"הוא שואל ואני מתנשף בכבדות, "כן."
רק דילן יודע על הפציעה שלי,השבעתי אותו לא לספר לאף אחד.
"אתה חייב לטפל בזה בולדוג."הוא ממשיך ואני מנער את ראשי לשלילה.
"אני חייב לשחק אחר כך אטפל בעצמי."אני מבטיח לעצמי יותר מאשר לדילן.
זו הקריירה שלי אני מוכרח להיות במיטבי ולשרוף את המגרש.
אבל זו הזדמנות היחידה שלי להוכיח את הכישרון שלי ולהגשים את החלום שלי מאז שהייתי ילד.
"בנים נשאר לכם עוד שלושה הקפות!"קולו הצורמני של המאמן גורם לנו להמשיך את הריצה למרות המחאות הברורות של הברך שלי לעניין הזה.

אני מסיים את ההקפה השמינית כמעט עם לשון בחוץ.
נדרש ממני לגייס מאמץ כל כך רב להמשיך את הריצה הזאת ולא לקרוס לקרקע בזעקות כאב.
אני מרגיש את הברך שלי פועמת מרוב הכאב.
אני מסדיר את נשימותיי המהיאות בזמן שכל הקבוצה ניגשת אל המאמן לחילוק הקבוצות.
"רוזק קבוצה אחת, ודמאיו קבוצה שנייה."המאמן ממנה אותי ואת גריי דמאיו לקפטנים.
דמאיו הוא הפול בק בקבוצה שלנו.
יש לבחור הזה המון כישרון ובמגרש הוא באמת חיה רעה.
הוא סטודנט שנה ב השנה, הוא הצטרף בערך לפני  כשנה לנבחרת והצליח לתפוס מקום מכובד מאוד בהרכב בקו ההתקפה.
אני מהנהן לאיטי והמאמן עובר לצוות את שאר השחקנים בין שני הקבוצות.

                                  •••••

אני ודילן פוסעים בחזרה אל תוך המבנה הגדול,הוא כמובן תקוע בטלפון הנייד שלו מתכתב עם אותה אחת.
אני לא זוכר מה היה שמה, מולי או נולי ? אני כמעט בטוח שזה משהו עם לי בסוף.
"אחרי המשחק יש מסיבה,"אומר דילן אחרי שתיקה ארוכה מצידו ,כמובן שיצפו לראות אותנו שם.
תמיד אחרי המשחקים שלנו אחד הפופלארים כאן בקולג' ובקבוצת הפוטבול אליוט טאקר הסנטר שלנו מארגן מסיבה עם הרבה אלכוהול.
המסיבות שלו תמיד הכי טובות.
ואחרי המשחק הזה זו הולכת להיות או מסיבת ניצחון או מסיבת עידוד מבאסת למשחק הבא.
"אני יודע."אני משיב
כל אותו הזמן אנחנו חוצים את הקולג' עד לחלקו האחורי.
המסדרון הרחב כבר נטוש,רוב הסטודנטים נכנסו כבר לשיעורים שלהם.
רק החברה של הקבוצה מסתובבים בחוץ.
"הזמנתי את קלואי למסיבה."הוא אומר ואני נעצר כדי לבחון את הבעתו,
הוא נראה רגוע לא כמו דילן הלחוץ- קלואי שאני מכיר.
אני מחניק חיוך ניצחון על כך שזכרתי ששמה מסתיים עם לי ומרצין.
"למה אתה לא קופץ מאושר?"אני שואל בתהייה.
"הזמנתי גם את חברה שלה אז נהיה שלישייה."הוא אומר ואני מתאפק שלא לגחך.
"תצחק כמה שאתה רוצה,"הוא ממלמל תחת אפו בקול לא מובן.
"אני לא צוחק. "אני אומר שלקולי נלווה מעט צחוק,
קשה להישאר אדיש לפרצוף שעל פניו.
"היי רוזק מה המצב?"דין מספר שתיים-עשרה בקו ההגנה שלנו ניגש לעברנו שחיוך זחוח על פניו.
דין הוא סטודנט שנה ג כמונו רק שלבחור יש המון כישרון והוא לא עושה איתו כלום.
בשבילו הפוטבול זה רק חיזוק התדמית שלו בקולג'.
שערו הבלודיני נראה פרוע, הייתי מהמר שהלך לו מצויין במה שלא עשה שם בחדר השירות שיצא ממנו הרגע.
אבל זה לא מפתיע עם זה קשור לדין,הבחור מגנט לבחורות עם כוס.
כל הבחורות נופלות לרגליו,הוא ספורטאי,עשיר ועם פרצוף של דוגמן להלבשה תחתונה.
דילן מרים את גבתו בשעשוע,גם הוא קלט את השיער ,לא שזה חדש אצל דין,אני חושב שהבחור שובר שיאים עם הבחורות שנמצא איתן.
"אנחנו בסדר אבל מי ברת המזל?"דילן עוקץ את דין שרק חושף חיוך שיניים לבנות.
"אני חושב שאני בר המזל."דין קורץ לעברנו ואני מגלגל את עיניי.
"את חיי המין שלכם תשאירו רחוק ממני."אני אומר בגועל ומתסתלק מהמקום.
"נראה שהבחור שלנו לא התפרק הרבה זמן!"דילן אומר בהתגרות יתר.
הוא צודק. אבל זה עדיין מעצבן אותי.
אני מסתובב בחדות לעברו ושולח אליו אצבע משולשת.
דין ודילן פורצים בצחוק אבל אני לא נשאר הרבה בשביל לשמוע את שני האדיוטים האלה עוד.

my betting [1]Where stories live. Discover now