פרק 15

516 28 4
                                    

                                נייתן

אני מודאג לגבי דילן.הוא האחראי מביננו הוא תמיד היה. ההתנהגות שלו אתמול בלילה לא הייתה אופיינית לו.
עובר עליו משהו רציני ואני לא מצליח לנחש מה.אני חושב שזה התחיל אחרי סוף השבוע האחרון שבילה עם קלואי.
הוא חזר משם שונה כל כך וזה מדאיג אותי.
כל פעם זאני מנסה להתעמת איתו הוא מתחמק בדרכים המוכרות והמרגיזות שלו.
אני זורק את כדור הפוטבול שלי מעלה ותופס בחזרה,זה עוזר לי לחשוב יותר טוב.
אני שוכב על המיטה שלי,שוקע במחשבות מטרידות.
אני חוזר על אותה הפעולה כמה פעמים,זורק ותופס,זורק ותופס.
דפיקה נשמעת בדלת החדר שלי אבל אני לא מגיב.
אני מוטרד מדי בשביל לתקשר עם העולם עכשיו.
הלוואי והייתי יודע מה עובר עליו.
גם ככה יש לי מספיק דאגות על הראש.
הדלת החומה נפתחת באיטיות,אני מפנה את מבטי הצידה ובפתח הדלת עומדת אוליביה.
"אתה מסננן אותי," היא נכנסת פנימה, קובעת ומתיישבת על המיטה שלי מול פניי.
לראות אותה משנה משהו בתוכי,אני לא יודע מה או למה אבל אני פשוט יודע שזה קורה.
איתה כל המתח נפוג.
"מה אתה עושה?" היא תופסת את הכדור שעתה זרקתי מעלה ומניחה אותו בין רגליה השלובות.
"חושב." אני מגיב סוף סוף.
"על מה?" היא שואלת בתהייה.
"על החיים."
"ועכשיו ברצינות," היא דורשת לדעת.
"על דילן." אני פולט בחוסר רצון ומשתתק.
"מה עם דילן?" היא מקמטת את מצחה.
"הוא פשוט לא דילן," אני משיב ונאנח.
"לא משנה...איך נכנסת לכאן?" אני מתרומם מהמיטה לתנוחת ישיבה ומביט באוליביה.
"אתה לא היחיד שיודע להופיע פתאום." היא עוקצת."דילן הכניס אותי שצלצלתי בפעמון ניסיתי להודיע לך שאני מגיעה אבל לא הועלת בטובתך להרים את הטלפון." היא מוסיפה ואני מהנהן בעייפות.
"איפה הציוד שלך?" היא שואלת פתאום ואני לא מבין מאיפה זה הגיע."הציוד?" אני מרים גבות ושואל.
"קבענו ללמוד זוכר?"
שיט.שכחתי מזה לגמרי.
"אל תגיד לי ששכחת." היא מעמידה פניי מופתעת ומשתנקת.
"עכשיו איפה אתה זורק את המחברות?" היא מתרוממת מהמיטה ומגששת בחדרי המבולגן.
אם הייתי יודע הייתי מביא בעצמי אבל אין לי שמץ של מושג.
החדר שלי באמת מבולגן.
"גם אני מבולגת, אבל בחיי מה זה אמור להיות?" היא אוטמת את אפה ומרימה מהריצפה את גרביי המזל שלי."זה דוחה."
"היי אל תעליבי אותם,הם רגישים." אני קופץ מהמיטה ולוקח את זוג הגרביים המצחינות מאוליביה.
"גם אני רגישה," אלוביה רוטנת בקול צפצפה.
"לריחות האלו." היא מוסיפה.
"אתה חייב לשלוח אותם לכביסה," אוליביה חוטפת מידיי את הגרביים.
"אלו גרביי מזל." אני מסביר ופרצופה של אוליביה נותר זהה.
"הם מצחינות." היא קובעת וזורקת אותם מטה.
"זה כל הקטע בגרביי מזל.הם מצחינות וישנות ואיכותיות הם ליוו אותי לעשרה משחקים בעונה הקודמת."
"אוקיי עדיף שתפסיק לדבר עוד לפני שאני אקיא." אוליביה נגעלת.
"כולם עושים את זה." אני מושך בכתפיי ואוליביה נועצת בי מבט כלא מאמינה.
"אני בטוחה שאתה היחיד."
"זה נקרא מזל אוליביה."
"זה נקרא מסריח רוזק,"היא מעווה את פניה בגועל.
"עכשיו תביא לי דף,עט וספר." אוליביה מושיטה את ידה לכיווני ופוקדת.
אני פוסע אל עבר שולחן הכתיבה שלי ומוצא משהו מתאים.
דפדפת אחת עם עט מרוקן והספר שבתיק.
"כל הציוד כאן." אני מושיט לידה את החפצים שמצאתי והיא נאנחת.
"טוב..אני יכולה לעבוד עם זה."
אוליביה מתיישבת על המיטה ואני ממולה בכיסא המתגלגל שלי.
"עכשיו מה אתה לא יודע?" היא שואלת.
"הכל."
"הכל?" היא שואלת בתסכול ואני מהנהן.הכל.
"נושא ראשון.." אומרת אוליביה ופותחת את הספר בעמוד השני.
"הסתברות זה קליל." היא אומרת ומאבדת אותי במילה הראשונה.מי חשב על המקצוע הזה?
לא ברצינות מה כל הסיפור הזה סביב מספרים..אני לא מצליח להבין את זה.
"המצב גרוע משחשבתי רוזק." עיניה של אוליביה נפקחות בהפתעה ובהלם כנראה מהפרצוף המבוהל שאני לבשתי.
אוליביה מתחילה להסביר לי את החומר ובדקות הראשונות אני באמת מרוכז.
"קלטת?" היא שואלת בציפייה ואני מהנהן."כן אני חושב שיש לי את זה."
"יופי עכשיו נעבור לסעיף הבא בשאלה." היא מדלגת עמוד בספר.
"כל זה היה רק פאקינג סעיף אחד?" אני שואל בפליאה.
לעזעזל אני ממש לא בנוי לזה.
תשכחו ממה שאמרתי מקודם,ממש אין לי את זה.

my betting [1]Where stories live. Discover now