העלתי פרק ביום שלישי וזה מרגיש צמוד מידי... אבל אני נהנת מזה אז למה לא חחח שתהיה שנה טובה לכולם💜 שנה של אושר ושגשוג והצלחה בכל דרך שתבחרו בה.
❤️🧡💛💚🩵💙💜🩷
"אוקיי, ניסית לקרוא את הפתק בצורה אחרת?" שאל יאון ג'ון הסקרן אשר ישב באמצע סלון ביתו של חברו הזמר,
"לא... קח, תקרא אותו שוב, מה אתה חושב שזה יכול להיות?" שאל ג'ונגקוק בתגובה, לא באמת חושב שיכול להיות מסר נסתר בפתק, לא כזה שהצליח לחשוב עליו לפחות...
הדף היה רגיל לחלוטין והכתב היה נראה שנוצר מכתיבה בעט כדורי, כזה שאפשר למצוא בכל בית או משרד.
השעה הייתה כמעט שלוש בצהריים, השמש זרחה מעל ביתו של הצעיר והכניסה הרבה אור אל תוך הבית הישן, מצחיק שגם במקומות הכי אפלים טיפת אור אחת יכולה להפיח חיים...
יאון ג'ון הגיע לביתו של חברו ישר אחרי העבודה, עבודתו לא הייתה קשה, ישר עם סיום לימודיו באוניברסיטה, לימודי דימות רפואי שארכו כ-3 שנים, התגייס יאון ג'ון לצבא, הרי בדרום קוריאה הייתי להם אפשרות בחירה לגבי שנת הגיוס שלהם...
וכעט הוא הפעיל חדר רנטגן באחת מקופות החולים באיזור, העבודה הייתה מספקת, הוא זכה להפעיל מכונה ולפענח ממצאים, תורם רבות לבריאותם של אנשים, אבל כמו בכל מוסד רפואי, רנטגן מעולם לא פעל עד שעה מאוחרת, אלא אם מדובר במיון כמובן... מה שלגמרי עזר לו להגיע לכאן במהרה.
לא רק שהבחור התגעגע לג'ונגקוק, הוא התגעגע גם לאביו, זוכר את כל הדברים הטובים שחווה איתם כאן בבית זה.
היו לו זוג הורים אוהבים, הם בהחלט דאגו לו, לבריאות שלו ולהשכלתו, הם נתנו לו כל דבר שרצה- למעט יחס.
שניהם היו קרייריסטים ובילו שעות ארוכות בעבודות שלהם, אמא שלו הייתה כירורגית ואביו עורך דין, שעות ארוכות ביתם היה עומד שומם ולכן, יאון ג'ון היה מוצא את עצמו חוזר מאות פעמים עם ג'ונגקוק אל ביתו ותמיד אדון ג'ון היה מקבל אותו בזרועות פתוחות, עם ארוחה חמה, יחס אוהב ושלל משחקי חשיבה... מתייחס אליו כאל בנו שלו.
אחרי שג'ונגקוק עזב לסיאול, יאון ג'ון היה ממשיך להגיע לכאן מידי פעם, לא בכל יום כמובן אך בהחלט לפחות פעם בחודש, הם היו מתעדכנים- היו מספרים אחד לשני על החדשות אודות הזמר הצעיר שהתפרסם במהרה, היו חולקים ארוחה טעימה ומשחקים באיזה משחק קופסא, החיבור שלהם היה נהדר וג'ונגקוק מעולם לא קינא בזה, להיפך, הוא שמח שלשני האנשים החשובים בחייו היה טוב ונחמד ביחד.
"אולי זה כתב סתרים? בדקת במראה אולי? או ניסית לחמם מלמטה? אולי זה עט מחיק?" המוח של יאון ג'ון בהחלט עזר כרגע כי אלו דברים שג'ונגקוק בחיים לא היה חושב עליהם, במיוחד לא אחרי כמה ימים קשים מלאי חידות.
הדבר הראשון שהם עשו היה ללכת אל המראה הגדולה ליד הכניסה, אך ההשתקפות לא עזרה להם כלל, הפתק פשוט היה הפוך, בלי אף רמז או תשובה.
מצית הייתה הדבר הבא, מזל שחברו של הזמר מעשן אחרת לא ממש יכלו לבצע זאת...
"רופא שמעשן..." מלמל ג'ונגקוק בצחקוק, הוא ניסה לעשן, הוא לא ישקר... אך זה לגמרי לא היה בשבילו, לא כשהוא צריך לבצע ריקודים מסובכים על הבמה ולשיר תוך כדי, הוא לגמרי צריך את הריאות שלו בכל הכוח.
"אני לא רופא." החזיר לו חברו והוציא לשון, יודע שזה נאמר כדי לעצבן אותו, הייתה לו מעט סלידה מרופאים, לא בגלל אימו חלילה... אלא בגלל כל הדם, יותר מידי דם...
ויותר מידי איברים פנימיים...
איך אדם מסוגל בכלל להתעסק בזה?
הוא לא הבין כלל.
YOU ARE READING
Seven stars/Taekook
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק, אחד מזמרי הסולו המפורסמים בדרום קוריאה. היה לו כמעט הכל; שפע, כישרון והצלחה. אך ביום אחד הכל מיד השתנה, ביום בו הודיעו לו על פטירת אביו האהוב. אימו הלכה לעולמה כשג'ונגקוק היה בן-6 ואחים לא היו לו, מה שהשאיר אותו לגמרי לבד. כך לפחות ח...
