Seven stars/Taekook

24. moon

הילת הירח המלא בקושי האירה את שמי הלילה הקודרים מבעד לעננים הכבדים שהצטברו, השלג נהיה כבר יותר ויותר ככל שהזמן עבר אך זה לא השפיע על נוכחי ארמון המלך, הם ישבו בחדר חמים ואכלו ארוחת ערב נהדרת. המלצרים נכנסו אל האולם שוב ועל המגשים שלהם נחו קעריות חרס לבנות ובתוכן הקינוח שג'ונגקוק כבר לא יכל לחכות לטעום, האוכל עד כה היה פשוט מעדן ולמרות שהצעיר היה מלא עוד מהמנה הראשונה, הוא לא יכל שלא לצפות למנת הקינוח, תוהה לעצמו אם גם ההפתעה הזו תהיה מוזרה אך טעימה, או שהפעם יקבל משהו נפוץ כמו עוגת שוקולד או אולי קרואסון חמאה. המלצרית הראשית נעמדה שוב לצד המלך, הפעם עם מגש בעל שש מנות קטנות עליו, ולצידה עמד המלצר השני של שולחן המלכוּת, עם מגש מלא בכוסות חרס מעוטרים וקומקום תואם.
"לקינוח יש לנו רפרפת מחלב ארמדיל ענק בתוספת אגוזי קאריה קלויים ורוטב אגסים, לצד חליטת פירות יער." סיימה הנערה הצעירה לדבר והניחה את המנה השלישית מול המלך, ממשיכה לחלק את המנות בזמן שהבחור השני מיהר אחריה ומזג לכל אחד גם כוס של תה ריחני ומעלה אדים.

לאחר שהמלך לקח את הביס הראשון מן המנה, ג'ונגקוק לא הצליח להתאפק ומילא את הכפית שלו ברפרפת העדינה, זה היה בצבע צהבהב עם חתיכות של אגוזים מעל, הניחוח המתוק סיקרן את הצעיר וכך מצא את עצמו לוקח ישר את כל הכפית שלו אל פיו, מתענג על הטעמים אשר גילה, הפודינג הזה דמה במעט לקרם ברולה שהכיר אך הוא לא היה מתוק יותר מידי, האגוזים הזכירו טעמים של פקאן אבל גם היו שונים מאוד בו זמנית, הרוטב הוסיף מגע עדין של פירותיות למנה והשילוב של שלושתם יצר הרמוניה נהדרת. בסך הכל הקינוח מצא חן בעיניו מאוד והוא שמח שככה הוא מסיים יום נוסף בעולם הקסום שלו... מקווה שיוכל לחלוק את חדרו עם טאהיונג למרות שלפי מה שזה היה נראה בהתחלה, סידרו לכל אחד מהם חדר מפואר, אמנם אחד לצד השני, אך עדיין לבד.

ג'ין וטאהיונג התלחששו בניהם בזמן שג'ונגקוק התרכז יותר בארוחה אך לפתע משהו תפס את זווית עינו, ראשו של המלך פנה בדיוק אליו והוא הבין שעליו לעשות משהו לפני שהשאלה הלא רצויה תחזור שוב. "אדוני המלך, תודה לך על ארוחה נהדרת, אנחנו בדרכים כבר זמן מה ולא יצא לנו לאכול ארוחה כה טובה מאז שיצאנו מארמונו של המלך ג'ון." הצעיר אמר לפתע, גורם לכל סובבים השולחן להרים את עיניהם ומפתיע בעיקר את סוקג'ין בכך שהפגין מידות נימוסין כה טובות, בנו של המלך לא ציפה מהבחור המוזר שפגש לפני זמן מה להתנהג כמו המלך המיועד של עולמו אך הינה... הוא לגמרי טעה.
"בשמחה רבה בחור, הארמון שלנו תמיד פתוח." ענה המלך בחיוך ומילא כף נוספת ברפרפת המתקתקה בזמן שפנה שוב ללחוש דבר מה לאישתו, כמו שעשה כבר מספר פעמים בזמן הארוחה.

טאהיונג הרגיש בהקלה נוספת כאשר הבין שהמלך לא שואל את השאלה המציקה שוב, תוהה לעצמו אם הצליחו להתחמק מזה לגמרי, אולי המלך הבין שהם מסתירים סודות ממנו או שאולי הוא באמת שכח, המלך היה אדם חד וחכם אך גילו כבר לא תרם לו ואולי הוא חשב שקיבל את התשובה שלו אך לא בדיוק שמע... בכל מקרה זה נורא שימח את הנסיך מהממלכה השכנה, יודע שנכון לאותו הרגע הם ניצלו, וזה מה שהיה חשוב.
וובכן, היה פרט חשוב אחד שלא סיפרו לג'ונגקוק, אולי היה עדיף לשמור עליו בסוד ואולי היה עדיף להכין אותו מראש, כך או כך טאהיונג לא יכל להגיד לו את מה שעל ליבו באמצע הארוחה, לא מול כל הנוכחים לפחות...