Seven stars/Taekook

17.Run

עברו מספר שעות מהרגע שהם החלו לרכב הרחק מן כפר הצוענים אשר חווה באותם רגעים טרגדיה נוראית, ראש הכפר הנרצחת הייתה אישה חכמה ודגולה, הם אמנם לא הכירו אותה היטב אך שמעו מאחרים שזו הנהיגה את הכפר קרוב לארבעים שנים, משמע שהנהיגה את הכפר זמן קצר לאחר תום המלחמה הגדולה והנוראית.
ג'ונגקוק כמעט ולא הצליח להגיב, עיניו עוד בהו באוויר ורגליו היטלטלו בצידי גופו של גורום סוסו אשר ניסה בכל כוחו לשמור על הנסיך המעופף עליו.
"קוקי אתה חייב להישאר איתנו!" טאהיונג קרא בקול אל הבחור אשר פיגר מאחוריו, הוא לא יכל לתת לג'ונגקוק לשקוע בזה, זו לא הייתה אשמתו בשום צורה שהיא, אף אחד מהם לא הכיר את דרכם של הצוענים, לאחר המלחמה היו שבטים בודדים אשר ביקשו לקבל מחסה אבל לידיעתו של טאהיונג כולם היו אמורים להכחד לפני שנים רבות... לפחות זה היה מה שלימדו אותו בצעירותו.
כשראה שהזמר עוד לא הגיב לדבריו, מוביל הצוות החליט לעצור על רחבת דשא בצל מספר עצים, יודע מניסיונו שלאחר פרק זמן ארוך שכזה, רגליו של ג'ונגקוק בוודאי כאבו כבר מהרכיבה, מופתע שזה עוד לא ביקש לעצור להתרענן.

טאהיונג, בעזרתם של התאומים מין, הוריד את ג'ונגקוק ההמום אל האדמה הרכה, "אני ראיתי גופה כרגע..." הצעיר לא הצליח לעכל זאת, הדם אשר הכתים את כל האיזור בו נמצאה הזקנה היה מזעזע בפני עצמו, אך הפנים המבוגרות הללו, עם העיניים אשר היו פקוחות לרווחה והפה הפעור אשר המשיך לדמם גם לאחר מותה פשוט לא הצליחו לצאת מראשו. "כולנו ראינו, לנו זו לא פעם ראשונה אבל אני מניח שהמקרה שלך שונה... רוצה שאספר לך מתי היתה הפעם הראשונה שלי?" טאהיונג נעמד לצידו ואחז בשתי ידיו, הוא לא יכל שלא לרחם על הצעיר ממנו לאחר שחווה דבר נורא שכזה.
ג'ונגקוק לא הגיב, רגליו קרסו תחת העומס וישבנו מצא את הרצפה הבוצית במהירות, לא מצליח לעכל את המאורע.

הדבר הכי צפוי שיכל לקרות היה שטאהיונג יתיישב לצידו וינסה להרגיע אותו, אך את הנסיכה הזועמת כל זה לא ריגש אפילו לא לשניה, הייתה להם משימה והיא לא יכלה לתת לדבר לעכב אותם, במיוחד לא דבר כזה שלדעתה היה כה שולי. יונג'י כרעה מטה אל מול פניו של הזמר ובמהירות שיא ידה הקטנה עפה הישר אל תוך פניו, סוטרת לו בחזקה ומעירה אותו מיד, גורמת לטאהיונג להבהל וליונגי לצחקק מעט למראה אחותו חסרת הסבלנות. "תתאפס כבר!" היא צרחה וקמה ממקומה, מיישרת את הטוניקה השחורה שלבשה מעל מכנסי המסע שלה ומסדרת את שיערה. המסע היה ארוך מידי מכדי שיעצרו בכל פעם בגלל הבחור הזה אשר הפך להיות נטל על כולם.

"אני מצטער, את צודקת... אני מעכב אתכם." ג'ונגקוק מלמל והניח יד על הלחי הפצועה שלו, לא יודעת מה להגיד או איך להגיד, הוא ידע מה עליו לעשות אך המראה שנגלה לעיניו בבוקר פשוט לא הצליח לצאת מראשו.
טאהיונג עזר לזמר הצעיר להתרומם בעדינות אך לא הצליח לחשוב מה יכול לעשות בשביל השני, הוא הבין שזה היה אירוע טראומטי לג'ונגקוק והדבר האחרון שהנסיך הזה רצה היה לתת לצעיר ממנו להמשיך לחוש את התחושות הכואבות הללו. "אני חושבת שנתרכז בלמצוא עיירה כדי להעביר בה את הלילה." אמנם היו אלו רק שעות הצהריים אך טאהיונג ידע שהם לא יוכלו להמשיך להתקדם יותר מידי כשג'ונגקוק נראה ככה, הוא ידע שזה יעצבן את התאומים אך דבר לא עניין אותו כרגע מלבד הנער בעל העיניים העגולות אשר הוא למד לחבב.