ג'ונגקוק לא ציפה להשתלשלות האירועים הזו של הבוקר, הוא מעולם לא חשב שטאהיונג ינקוט בצעד כזה ויבחר לפצל את הצוות... אבל במיוחד הוא לא ציפה שהמלך העתידי של ממלכת קים יבחר להישאר איתו לבד אחרי כל מה שקרה בניהם והצורה בה טאהיונג הבהיר לו שאינו מעוניין בו. לאחר שארוחת הבוקר נגמרה הזמר הצעיר וחברו הנסיך ארזו את התיקים שלהם בחדרם בזמן שהתאומים עשו את אותו הדבר בדיוק רק שתי קומות תחתיהם, מתארגנים כדי לצאת לשני כיוונים שונים.
הפעם, החליטו מראש התאומים שישארו על השבילים המסומנים במפה, גם אם זה יאריך להם את הדרך, לא רוצים לפגוש באותם צוענים שוב, מעוניינים לסיים את מסעם בצורה הבטוחה ביותר, גם אם זה יקח לכם יותר זמן מן הדרוש...
לפי המפה והדרכתה של הגברת המבוגרת בקבלה של האכסניה, ארץ קים הראשונה הייתה במרחק של כשלוש שעות רכיבה, מה ששימח נורא את טאהיונג כשהבין שהם יותר קרובים משחשבו, במיוחד לאחר כל העיכובים שלהם בדרך... לעומתו, את ג'ונגקוק זה לא כל כך שימח, הוא חשש ממה שיקרה לאחר שימצאו את השרשרת, האם הוא יחזור לביתו? האם הוא לא יצליח לצאת מכאן לעולם? ומה אם הוא יגלה שכל זה היה חלום בכל זאת? יותר מידי מחשבות ותהיות עברו בראשו, ממלאות יותר מידי מקום במוחו המסכן אשר בימים האחרונים היה מבולבל יותר מאי פעם.
שני הבחורים יצאו לכיוון הארווה, עוצרים כמובן בחדרם של התאומים וממשיכים בדרך ארבעתם ביחד, חולפים על פני בעלת המקום הנחמדה ומאחלים לה יום טוב, שמחים לשמוע שבעלה בדיוק סיים לאכיל את הסוסים ושהם רעננים ומוכנים לעוד יום של רכיבה.
"טאהיונג, איך שתגיע לביתך, אנא שלח לנו מסר." אמרה בעדינות יונג'י בזמן שנכנסו אל אורוות הסוסים העמוסה בבהמות המסע של שאר אורחי האכסניה. תוהה לעצמה איך כל הסיפור הזה יגמר, רוצה אנושות לגלות האם זה באמת ג'ונגקוק, המלך העתידי של ארץ ג'ון ושל עולמה, או לא...
"בוודאי, אשלח לכולכם מסרים מיד עם שובי." טאהיונג ענה לה בנימוס, שניות לפני חברו הפרוותי יונטאן קלט אותו, השתנה לכלב והסתער עליו עם מתקפת ליקוקים, גורם לכל השאר לגכך מהאירוע המתוק הזה.
ג'ונגקוק נהנה לראות את החיבור של שניהם ומה שטאהיונג סיפר לו עליהם גרם לו להינות אפילו יותר, הידיעה שהם באמת מבינים אחד את השני... זה היה יותר מידי מתוק מכדי שיוכל להשאר חסר הבעה.
יונגי שחרר את סוסתו הולי מן התא שלה ולקח אותה בשקט רב החוצה, לא מפסיק ללטף אותה לשניה. אחותו יכלה לחוש בכל הרגשות המעורבים שלו באותו רגע, הוא היה תשוש וכאוב ויונגי בהחלט היה צריך לנוח אבל המחשבה על כך שהפך לסוג של נטל הכבידה עליו בצורה קשה ביותר ומנעה מכל דבר אחר- אופטימי אפילו במעט, להכנס לראשו.
"אני אצטרף אליו... יש לנו רכיבה ארוכה בחזרה לארמון המלך ג'ון, המשך יום נעים לכם..." מלמלה יונג'י ואחזה ברצועתו של סוסה בזמן שהובילה אותו החוצה מן הארווה, מרגישה רע שלראשונה בחייה המסע היחיד הזה, מבין רבים שחוותה אשר היו קשים בהרבה, נגמר בכישלון.
האוויר בחוץ היה נעים והשמש היפייפה והגדולה חיממה לסירוגין בין משבי הרוח הקרירים, ציפורים צייצו מעל צמרות העצים והענפים בעלי העלים מכוסי הטל אשר עפו ברוח השמיעו צלילי הרמוניה. אם האווירה בין ארבעת חברי הצוות לא הייתה עכורה, ג'ונגקוק יכל להינות מהאוויר הצלול, לשכב על מחצלת רכה מעל הדשא הלח ולעצום את עיניו, להרגיש את השקט והרוגע שבטבע... חבל שזה לא היה המצב, בטוח שאם יבוא יום והוא יגיע לאיזור הזה שוב, בזמן המתאים כמובן, הוא יקדיש חלק מהיום שלו להינות מפלאי היקום.
YOU ARE READING
Seven stars/Taekook
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק, אחד מזמרי הסולו המפורסמים בדרום קוריאה. היה לו כמעט הכל; שפע, כישרון והצלחה. אך ביום אחד הכל מיד השתנה, ביום בו הודיעו לו על פטירת אביו האהוב. אימו הלכה לעולמה כשג'ונגקוק היה בן-6 ואחים לא היו לו, מה שהשאיר אותו לגמרי לבד. כך לפחות ח...
