הדבר הראשון שצ'ול הוציא מהכיס שלו היה ריבוע קטן עטוף בבד ישן, מכיוון שהיה נחמד אליהם מההתחלה היה קל לסמוך עליו, יותר מאשר אחיו כמובן... אך עדיין היה חשש מסויים שגם הוא ינסה לפגוע בהם. מצד שני, הוא יכל להרוג אותם כבר עם החיצים המורעלים הללו שלהם או כל דבר אחר רק יכל לחשוב עליו...
הצועני פתח את הבד וחשף בפניהם גוש מוזר של עלים מרוסקים ומספר תבלינים מעורבבים בו, כמובן שזה העלה חשד אצל כל שאר הנוכחים אך יונג'י הייתה עובדת עצות למראה אחיה אשר החל לאבד הכרה באיטיות. "זה יעזור לו?" שאלה הנסיכה והצביעה על יונגי המנומנם שכבר לא הצליח להחזיק מעמד בגלל הכאבים העזים בכתפו הפצועה אשר הקרינו לשאר גופו ללא רחמים.
"כן, תמרחי ממש קצת, ותחליפי בכל מספר שעות." אמר צ'ול ברכות והגיש לה את התרופה הצמחית אשר נראתה כאילו שרקח זאת בעצמו ולא הלך באמת למומחה, אך זה היה יותר מכלום לכן יונג'י התנפלה על ההזדמנות להציל את אחיה הכאוב.
טאהיונג ניסה להראות מאיים ככל שניתן, הוא לא היה האדם האגרסיבי בדרך כלל, הוא היה חייכן ונעים, אך הוא לא יכל לתת לצ'ול להרגיש יותר בנוח, לא עד שיסביר להם איך לעזאזל הוא השיג אותם ומה רצונו.
"אני מצטער על הכל, זה לא מה שסבתא שלי הייתה רוצה." אמר הבחור בזמן שקד עמוק לכיוונו של ג'ונגקוק המבוהל, מתנצל מעומק ליבו. "אז למה ניסיתם להרוג אותנו?" שאל אותו הזמר הצעיר, מובך מאוד מכיוון שלא היה רגיל שקדים אליו ככה, כמובן שקידה רגילה ומסורתית הייתה נפוצה בדרום קוריאה, אך זה היה עמוק יותר, פחות ממקום של כבוד ויותר מבושה..
"אני מבטיח לך שזה לא אני, חלק מהכפר חושב שזו אשמתכם אבל יש לי מכתב מראש הכפר, היא ביקשה שאקרא אותו כשתלכו." ענה לו שוב ופנה להתיישב בפינה, מעט רחוק מכל השאר, יודע שאין להם שום סיבה לסמוך עליו אך מקווה שהם יצליחו לעשות זאת לאחר שיראו שהוא תופס מרחק ומנסה לשבת בנוחות.
יונג'י מרחה את המשחה הכבדה על פצעו של אחיה התאום בזהירות רבה, כתפו הייתה נפוחה וכאובה אך היא הרגישה בתחושת ההקלה המיידית שלו כשגוש העשבים נח עליו.
"תקריא לנו אותו, אבל אל תנסה לערבב אותנו." ציין טאהיונג והתקרב יותר אל עבר ג'ונגקוק, לא משאיר אותו לבד לצד הצועני שהצליח לכשף אותו... אמנם זה לא היה בדיוק הוא אך הוא היה אחראי באותה מידה מכיוון שידע בדיוק מה הייתה התכנית של ראש הכפר הזקנה.
צ'ול הוציא פתק מקופל מכיס מכנסיו ופתח אותו בזהירות, "בשורה הראשונה סבתא ביקשה שאתן לך הקדמה, כי היא מניחה שאתה לא יודע דבר." החל צ'ול לדבר, מכין אותם לסודות שאולי היה עדיף לשמור בבטן...
"לקראת סוף המלחמה הגדולה, המלך ג'ון שבזמנו היה רק יורש העצר, היה נער כבן 16 באותה תקופה, סבתא שלי הפכה לראש הכפר לאחר שאביה מת, הם כרתו ברית ביחד וכמה מהשבטים שלנו הסכימו להכנע בתמורה למחסה, אבא שלך הציל אותנו."
ההקדמה של צ'ול כמובן בלבלה את ג'ונגקוק יותר, הוא הבין כמה דברים בודדים ממה שסיפרו לו כדרך אגב במהלך מסעותיו עם הנסיכים; פעם הייתה כאן מלחמה, בערך לפני כ-40 שנים, ממש כמו בסרטים אלו היו הרעים אל מול הטובים, וכמובן שהאור היה זה שניצח...
"תקריא לי את מה שגברת בונגסון כתבה." ביקש הצעיר, סקרן לראות מה מחכה לו למרות שעוד בעצמו לא הבין דבר.
YOU ARE READING
Seven stars/Taekook
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק, אחד מזמרי הסולו המפורסמים בדרום קוריאה. היה לו כמעט הכל; שפע, כישרון והצלחה. אך ביום אחד הכל מיד השתנה, ביום בו הודיעו לו על פטירת אביו האהוב. אימו הלכה לעולמה כשג'ונגקוק היה בן-6 ואחים לא היו לו, מה שהשאיר אותו לגמרי לבד. כך לפחות ח...
