Seven stars/Taekook

11. so far away

ארבעת הצעירים דהרו במהירות שיא אל עבר המקום בו טאהיונג מצא את ג'ונגקוק אמש, הנסיך החינני רכב בקדמת השורה, הרי הוא היחיד שידע איפה מצא את הזמר הצעיר, ג'ונגקוק לא הכיר את האיזור, הרי הכל היה חדש לו, והאחים מין באו מן הכיוון השני בכלל אל הארמון.
ג'ונגקוק רכב אחרי טאהיונג והתאומים הקיפו את הנסיך החדש משני צדדיו אך דהרו טיפה מאחור, מכסים כל שטח שיכול לצוץ משם אויב, לא שהיה אמור להופיע אחד כזה, אך הם לא מוכנים לקחת את הסיכון.
משימתם של האחים הייתה ממש פשוטה, להגן על יורש העצר של ממלכת קים ולשמור על מלכם העתידי מכל צרה.
ג'ונגקוק אהב יותר את האוכף שקיבל ממי שקרא לעצמו אחיו, הוא היה רך יותר מזה של טאהיונג וגם צורתו הייתה נוחה יותר.
גוּרוֹם, סוסו המלכותי, היה צר יותר מיונטאן, מה שגם עזר להפחית את הכאב ביריכיו בזמן הישיבה המרובה, הדילוגים שלו היו אציליים יותר, עדינים ומחושבים...
כיאה לסוס ולא לכלב.

בתחילת דרכם, ארבעתם עברו בין בתים וסמטאות ולא בדרך המלך הרחבה והמוכרת, יצאו מן העיר ורכבו אל עבר השדה בו הצעיר נחת לראשונה, לאחר שיצאו מהאיזור העירוני והומה האדם, הם עברו באותם שבילים כמו בהלוך, סרקו את האיזור ביעילות ולא עצרו לרגע, נחושים לסיים עם כל זה כמה שיותר מהר, בסודיות מוחלטת וביעילות...
חוץ מג'ונגקוק כמובן שעוד לא הבין לגמרי את משמעותו של המסע.
הרכיבה של השניים בהלוך אל העיר הבירה לקחה כשלוש שעות, הם עצרו מספר פעמים והתרעננו, במיוחד כשג'ונגקוק התלונן על כאביו.
הפעם, הם לא היו מוכנים לעצור אפילו פעם אחת, לא משנה כמה הצעיר ביקש, התאומים האיצו בו ולא נתנו לו אפשרות להגיב מרוב הפחד.

הם עברו כמעט שלושה רבעים מהדרך עד לרגע שהזמר לא יכל יותר, יריכיו כאבו עד מאוד והגרון שלו היה יבש מהחול, האבק והרוח שפגעו בפניו. סוסו נעצר, כאילו שהבין את המקרה לבדו וסירב לזוז, מה שגרם לשלושת בני המלוכה האחרים לעצור גם הם, כועסים וחסרי סבלנות הם התקדמו אל עבר ג'ונגקוק אשר בקושי רב הצליח לרדת מן האוכף, ההקלה על פניו נראתה בן רגע וזה שמח לגמרי כשהרגיש סוף סוף אדמה מוצקה תחת רגליו.
טאהיונג קפץ מסוסו הפרוותי והתקדם אל עבר הצעיר, מוודא שהכל בסדר איתו כדי שיוכלו להמשיך.
"איך אתה מרגיש?" שאל הנסיך החינני, עיניו נצצו תחת אור השמש ושיערו נע בצורה כה יפייפיה בגלל הרוח. מבטו היה מנחם וידו החמימה נגעה בכתפו של השני, רואה את החזה השרירי של הצעיר עולה יורד בקצב מהיר ואת פיו פתוח לרווחה.
ג'ונגקוק רק הנהן בתגובה בזמן שניסה להסדיר את נשימתו, התאומים עוד היו על הסוסים שלהם ושמרו עליו כמו זוג תליינים בזמן שטאהיונג, אשר אותו הוא דווקא חיבב, ניסה באמת לעזור.

"קח תשתה." טאהיונג אמר והוציא בקבוק מים עשוי מקריסטל עדין מתיק הצד שעל סוסו, גורם לג'ונגקוק לחייך במהירות כאשר הבין מה נמצא מולו. מבלי לחשוב פעמיים, הפקק יצא ממקומו והצעיר שתה במהירות מן הבקבוק, מרגיש שגופו ממש קם לתחייה אחרי שהמים הקרירים עברו במורד גרונו. טיפה בודדה הצליחה לברוח וטאהיונג קלט אותה נוזלת מטה, החל מסנטרו של הצעיר ועד שנעלמה לה מתחת לחולצתו, גורמת לו לבלוע רוק ולנער את ראשו ברגע שקלט כמה הוא בוהה.
המראה מולו היה יותר מכפי שיכל להכיל, הוא ידע שהוא נמשך לזמר מהרגע הראשון שראה אותו, מלא בתקווה שזה באמת חברו מן העבר, מתפלל שזה הבחור שהוא יוכל לאהוב לעד...
ג'ונגקוק כמובן לא שם לב לזה, עיניו היו עצומות בזמן שהתענג על המים המרעננים ורגליו החלו מעט להרגע כשעמד במקום יציב ולא ישב בפישוק על בהמה דוהרת, הסוס שהמלך נתן לו היה מקסים, עדין ואצילי, אך הוא פשוט לא היה רגיל לזה כמו שאר בני המלוכה סביבו, שלהבדיל ממנו הם רכבו על הסוסים הללו כאילו שנולדו עליהם.