Seven stars/Taekook

12. Zero O'Clock

שבוע טוב לכולם, מקווה שאתם שומרים על עצמכם💜

❤️🧡💛💚🩵💙💜🩷

אחרי רכיבה שהרגישה כמו נצח, ארבעת הפרשים היו חסרי כוחות, השמש כבר נשקה לקו האופק והשמיים חסרי העננים נצבעו בגווני כתום וסגול, כולם ידעו שהם צריכים למצוא לקום ללילה, להתרענן, לאכול ולישון...
הם לא יכלו להמשיך ברכיבה הזו לנצח.
"אני מריח עשן מכיוון מזרח, אני חושב שיש שם מדורה." יונגי אמר בחולמניות, מקווה שיש במקום הזה בשר אותו יכלו לצלות על האש... איזו צלע של כבש או שוק ברווז... גם ארנבת עסיסית תתקבל בברכה.
"אני חושבת שאני מריחה בשר, כמה סוגים." האחות הוסיפה בחולמניות בזמן שדמיינה את שיניה קורעות רצועות בשר לגזרים.
לא רק הבטן של יונגי קרקרה מהרעב, גם של אחותו ושל שני הבחורים שלפניו, הם היו תשושים ומורעבים כמו שלא היו מזה זמן רב.
"נרכב לשם כדי לבקש מחסה ללילה." הצהיר טאהיונג ותכנן לשנות כיוון אך עצר לרגע והסתובב לאחור, "יונגי ויונג'י, תובילו אותנו אל עבר הריח." ציווה עליהם ונשאר במקומו בזמן שזוג התאומים רכבו קדימה במהירות, הנסיך הצעיר החל לתפוס קצב גם הוא ולבסוף, זה שהיה אמור לפקד על החוליה דהר לצידו.
כבר לא היה צורך במבנה האסטרטגי הקודם, להיפך, המבנה העכשווי היה יעיל יותר בכך ששני הגששים רכבו מקדימה.

"מה איתך?" שאל טאהיונג את הזמר לצידו, רואה את השני מותש כמעט לגמרי אך מחזיק מעמד, "אני מקווה שתהיה מיטה במקום שאנחנו רוכבים אליו... אני צריך לישון!" ג'ונגקוק המותש ענה לו בזמן שניסה שלא להירדם על גבי גורום סוסו החביב.
הוא ניסה לאורך שאר היום שלא להטריד את שאר חברי הקבוצה, כאב לו, כן... לגמרי כאב לו, אבל הוא לא יכל לעכב את כולם בכל שעה עגולה.
"אל תדאג, נמצא אכסניית דרכים נחמדה, יכבדו אותנו במטעמים ובמיטה רכה." תשובתו של טאהיונג שימחה את ג'ונגקוק מאוד, לזה הוא קיווה, למרות שהוא חשב שזה היה מובן מאליו, ארוחה וחדר שינה לחבורת נסיכים, הוא לא יכל שלא להיות מופתע אם פתאום הם יוציאו מזרן או ערימת קש וארבעתם יצטרכו לישון תחת כיפת השמיים...

חיוכו המסופק לא התפספס מעיניו של טאהיונג, גם הוא היה מותש ורעב, היום הזה היה מסע מפרך.
כמובן שטאהיונג היה הרבה בדרכים, במסעות ציד או בנסיעות לממלכות השונות, אך הוא תמיד היה מוכן אליהם הרבה יותר משהיה מוכן היום, אף אחד מהם לא שיער שיצטרכו לישון מספר לילות בדרכים. "תגיד טאהיונג, מה יש לשני אלו?" שאל ג'ונגקוק המסוקרן, הוא כבר העלה תיאוריה בראשו אך ניסה שלא להאמין לה... לא עד שראה בת ים צצה אל מול עיניו ואז הבין שאין ברירה אלא לקבל את מופע המוזרים הזה.
"למה אתה מתכוון?" טאהיונג המבולבל לא הבין את דבריו, האחים מין היו נסיכים במעמד גבוה ביותר- לוחמים וגששים, מנהיגי מלחמה אמיתיים... אך הוא לא חשב שזה התכוון חברו החדש.
"אני מתכוון ש... יצאו להם שיניים וציפורניים מקודם, מה זה?" שאל שוב הצעיר, לא יודע שבעצם, התאומים מלפניו שמעו הכל וצחקקו בניהם, הם ידעו שאין לג'ונגקוק שום מושג ממה שקורה בעולם הזה אבל הם לא יכלו שלא להשתעשע מהעובדה שהוא שואל עליהם בצורה כזו מפוחדת.
"לבני ממלכת מין יש תכונות חייתיות, יש שבטים עם תכונות של שועלים, חתולים ואפילו לטאות ונחשים, אבל אתה לא רוצה לראות אותם לאחר שהם משלים את העור, זה מחזה מזעזע..." תגובתו של טאהיונג לא יכלה שלא להגעיל את ג'ונגקוק אך בו זמנית לסקרן אותו יותר, גורם לו להבין שהדבר המפחיד מולו הוא לא היחיד שקיים אי שם במקום ממנו הם באו. "ושני אלו הם..?" כן, ג'ונגקוק כבר יכל להבין את התשובה לבד אבל הוא פשוט רצה שמישהו יאשר לו אותה... אם הם היו כל יצור אחר ג'ונגקוק היה מקבל זאת, בפחד ובהלה אך מקבל... אבל אנשי זאב? מכל היצורים שטאהיונג פירט לו, התאומים היו דווקא אנשי זאב... ממש כמו בסרטים שבעולם שלו.