השמש התקרבה באיטיות אל קו האופק, לא נשאר להם זמן רב עד השקיעה וטאהיונג ידע שהוא לא יכול לאחר, לא לישיבה החשובה הזו, בכל זאת, מעמדו בתור המלך העתידי של ממלכתו עמד על הפרק.
בדקות האחרונות שני הבחורים רכבו בעלייה, ארץ ג'ון הירוקה הייתה בנויה בעיקר ממישורים פרחוניים אך מידי פעם גבעות עיטרו את פני השטח.
"תראה, כמעט הגענו." אמר יורש העצר, אוחז ביד אחת בסוסו ובשניה מצביע קדימה, בהתחלה דבר לא נראה באופק אך לאחר שניות אחדות, ג'ונגקוק הצליח להבחין בנוף מולו; במורד השביל התגלתה עיר עצומה, בנויה מבניני אבן רבים ככל האפשר, הסגנון של העיר לא היה מודרני וגורדי שחקים לא עיטרו את הנוף, המקום היה נראה כמו איזור פרברים בסרטי קולנוע משנות השישים, רק עם קצת יותר תנועה וחיים.
"איך קוראים לאבא שלך?" שאל טאהיונג, חושב שאולי יוכל לגלות יותר פרטים על הבחור היפייפה והמסתורי עם הלבוש המוזר... היו שבטים גדולים עם שמות מוכרים, אולי אם זה אחד מהם, טאהיונג יוכל לעזור לו יותר.
הג'ונגקוק הזה פשוט היה מושך! אבל הוא לא יכל לחשוב על ארץ שמתלבשים בה ככה,
אולי במדבריות של ארץ ג'אנג... זה הפתרון הכי הגיוני לדעתו, ההדפס המבריק הזה על החולצה יכול לסנוור חיות טרף בעזרת השמש החמה, מה שלא חסר בארץ המדבר...
לפחות זה ההסבר היחיד שהצליח לחשוב עליו.
"ג'ון דאהג'ונג." ענה לו הצעיר, צופה בשני מסובב אליו את ראשו באיטיות ומרגיש איך הסוס נעצר במקום.
"ולאמא שלך?"
"ג'ון יונג-הי."
לקחו לטאהיונג כמה שניות לעכל את מה שאמר... אין סיכוי שזה אמיתי!
לא יכול להיות!
מקווה שהצעיר לא עובד עליו, יכול להיות ששניהם בעיצומו של רגע היסטורי וטאהיונג כמעט נתן לכל זה לחמוק מבין אצבעותיו!
"מה הדבר האחרון שאתה זוכר? לפני שהתעוררת בשדה?" שאל יורש העצר, צריך תשובות, זקוק להן כאילו שהיו מים!
"פתחתי תיבה והייתה שם שרשרת בצורת מפתח..." מלמל ג'ונגקוק, תוהה לעצמו למה השני כה לחוץ פתאום, הוא לא אמר דבר שלא היה לא בסדר, הוא רק ענה על השאלות שלו מתוך נימוס...
"היה על המפתח אבן? אבן משובצת?" שאל הנסיך- יותר נכון דרש לדעת, טאהיונג אחז בחזקה במושכות, מסובב את ראשון ומסתכל אל עבר הבירה, הם קרובים ממש! הוא יצליח להביא את ג'ונגקוק איתו במידת הצורך...
גם אם השני יתנגד.
"כן... איך ידעת?" ג'ונגקוק בקושי הצליח לסיים את המשפט לפני שהשני סימן לסוסו לדהור במהירות, גורם לזמר ליפול קדימה ולהאחז היטב בבחור המוזר אשר ישב לפניו על החיה המהירה הזו.
"טאהיונג לאט!" צעק עליו ג'ונגקוק, לא מבין מה השתנה.
"אין מצב שאתן לך לברוח!" ענה לו בתגובה יורש העצר עם הקול העמוק, לא נותן לשני להבין את הסיטואציה שבה הוא נמצא כלל.
ברכיבה זריזה הגיעו השניים אל פתח העיר, ישר עם הכניסה בירכו את פניהם תושבים רבים, פרחים נזרקו לכיוונם, קולות צהלה הדהדו בין סמטאות העיר, האנשים הללו באמת שמחו לראות את הנסיך יפה התואר אשר נופף לכיוונם בחיוך, תופס ורד שנערה מתבגרת זרקה לכיוון ומריח אותו ברכות.
ג'ונגקוק צפה בו מאחור, סוף סוף הסוס האט והצעיר הצליח לנשום לרווחה, ההמון השמח היה נראה כה מאושר והילדה אשר התמזל מזלה- זו שטאהיונג תפס את מתנתה, נראתה מתעלפת אל תוך זרועות חברותיה לאחר שהבינה את מה שקרה.
YOU ARE READING
Seven stars/Taekook
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק, אחד מזמרי הסולו המפורסמים בדרום קוריאה. היה לו כמעט הכל; שפע, כישרון והצלחה. אך ביום אחד הכל מיד השתנה, ביום בו הודיעו לו על פטירת אביו האהוב. אימו הלכה לעולמה כשג'ונגקוק היה בן-6 ואחים לא היו לו, מה שהשאיר אותו לגמרי לבד. כך לפחות ח...
