Seven stars/Taekook

31. Alone

יורש העצר של ממלכת קים לא העז להביט על פניו של ג'ונגקוק כאשר כיוון את הסכין החדה ישר אל חזהו, לא מוכן לתת לעיניו העגולות של השני לשטות בו יותר.
עד לאותו הרגע טאהיונג האמין לו בעיניים עצומות,
מרבית יורשי העצר האמינו לו,
המלך ג'ון בכבודו ובעצמו האמין לו,
דודו (כביכול) המבוגר, המלך קים הראשון האמין לו,
אפילו המכשפה הזקנה נתנה את חייה למענו...

איך זה היה הגיוני שכולם טעו?

השרשרת הייתה זהה לחלוטין, אפשר היה להבחין מקילומטרים שזו הייתה ידו של המלך ג'ון המנוח שיצר אותה...
רגע...
אם זה לא הג'ונגקוק האמיתי, אולי המלך ג'ון בעצם עוד בחיים?
העבודה הייתה תואמת בדיוק רב לתיאורים הרבים על מלאכתו של המלך המוכשר, האיש שהצליח להפוך כל פיסת עץ ליצירה מיוחדת במינה. טאהיונג לא ראה יותר מידי אבני דם בחייו אבל הוא כן יכל להבחין בניצוץ הזה שלה, הניצוץ שהיה גם באבן של ג'ונגהיון, שומר הכס העכשייוי, ניצוץ שלא היה לכל אבן חן אחרת ביקום.

ואולי בכל זאת הוא טועה?

מחשבותיו של טאהיונג סחררו את ראשו עד כדי שהוא כמעט שמט את הסכין מידיו, תופס אותה חזק יותר ברגע שכמעט נפלה, לא בטוח מה עליו לעשות בדיוק...
בדרך כלל האינטואיציה שלו הייתה חזקה, הוא היה יודע להבחין במה נכון ומה לא... אז למה דווקא עם הבחור הזה הוא לא מצליח להתמודד?

בדרך כלל הנסיך היה שומע את מחשבותיו של יונטאן בראשו, את עצותיו מנקודת המבט העדינה שלו על היקום שרק בעלי החיים יכולים לראות, אך באותו הרגע הוא לא שמע כלום למעט קולה של בת הים הערמומית אשר לחשה לו באוזן, "תעשה את זה." דאנבי אמרה, משכנעת אותו לגבי הצעד שעליו לעשות, מאיצה בו להחליט סוף סוף.

ג'ונגקוק רעד ולא ידע מה לעשות, כן הוא יכל להלחם בכל זמן אחר... אבל נשימתו לא הייתה סדירה והדם שזרם מראשו גרם לסביבתו להראות מטושטשת.
השרשרת הייתה זהה לחלוטין לזו של אביו, הגילופים העדינים נמתחו בדיוק רב על התליון בצורת המפתח והאבן ישבה במרכזה בצורה מושלמת, לא היה שום סיכוי שזה יהיה תחליף כלשהו, אף אדם לא יכל להחליף את היצירה הזו בכזה דיוק.
"טאה בבקשה לא..." הוא מלמל כאשר ניסה לזוז לאחור, מבין שהרצפה כבר מזמן הפכה לכתם בעיניו ורגליו המטושטשות נמרחו עליה ללא כל היגיון. המכה בראשו הייתה חזקה בהחלט אך הוא מעולם לא ציפה שזה ישפיע עליו עד כדי כך, לא מפתיע כשכל היום הזה היה לרעתו.

הנסיך של ממלכת קים החליט לא להמתין יותר, לראות את מבטו חסר האונים של הצעיר ממנו גרם לליבו לעצור והוא לא יכל לשאת את התחושה הזו יותר, מעדיף לסיים עם זה כמה שיותר מוקדם כדי שיוכל להמשיך הלאה בחייו.
אם זה באמת ג'ונגקוק, המלך העתידי, האלים יתערבו לטובתו...
ואם לא...
אז ישאר לנסיך רק לומר שלום בפעם האחרונה לפני שילך בחזרה לביתו וישאיר את כל המסע הזה מאחור.
טאהיונג כיוון היטב, כמו באימונים הרבים שהוא עבר, יודע בדיוק איך לפגוע ביריבו במכה אחת.
הנסיך החל להסתער על השני מבלי להרים את מבטו, מוכן לעשות הכל עד שיצטרך להביט בעיניו העגולות והנוצצות של השני. יודע שאם אכן זה הוא, הוא בחיים יותר לא יוכל להביט בפניו.