שכן חדש

Part-16

נ.מ של טאהיונג

יצאתי לבחוץ לעשות הליכה בשעות המוקדמות כי הן קרירות ונעימות, אם אני צריך לעשות הליכה אני אעשה את זה בחמש בבוקר.

ההליכה נימשכה כשעה והחלטתי פשוט לשבת איפשהו ולהעביר את הזמן עם הטלפון או מחשבות, אני בטוח שהמחשבות יתפסו מקום.
"אחח לעזאזל." קיללתי כשנחתכתי מבורג שלא היה במקום, גם כשהדם יצא לאט לאט לא הרגשתי צורך לטפל בזה ופשוט הכנסתי את האצבע לפה.
התיישבתי בכל זאת על אותו ספסל ובהיתי בדמות שהייתה ממש מולי אבל רחוקה.
הסתקרנתי, הסתקרנתי כי רציתי לראות את הפנים של אותו אחד, הסתקרנתי לדעת מה הסיבה שהנער משליך אבנים בעצבים לבריכת ברווזים, הסתקרנתי פשוט.
קמתי ממקומי והלכתי לכיוון אותו הנער ופשוט נפלתי.

נ.מ כללית

טאהיונג התקדם לאותו הנער שסיקרן אותו אך ברגע שראה את פרצופו של אותו אחד שדאג לצלק אותו למשך שארית חייו הוא פשוט נפל, כמו הדמעות שלו.
"מ-מה אתה עושה פה? לך מפה!" טאהיונג צעק והנער שעד עכשיו היה עם גב אליו הסתובב לא פחות מבוהל מטאהיונג.
"טאה?" הוא אמר והתקדם לכיוון אחיו
"לא עזוב אותי בבקשה." טאהיונג התחנן והתחיל לבכות אפילו יותר.
"טאהיונג אני רוצה..."
"תשתוק!" טאהיונג צעק והתכוון לקום אך זה לא מה שהשני רצה, הוא רצה לתקן.
"חכה." אמר אחיו שבעבר השתמש במילה הזאת כאיום.
הוא נישען טיפה קדימה והחזיק את טאהיונג כשהוא שוכב על הרצפה,
"לא לא לא לא! בבקשה לא!" טאהיונג התנער ורק אז הו•סו אחיו, הבין את רמת הנזק.
הפחד שטאהיונג שידר בעינייו, הפחד שהכל יהרס לו שוב, ראו את זה.
"אני מצטער" שיחרר אותו השני וציפה לראות את טאהיונג בורח ממנו אבל זה לא קרה
"א-אתה מ_מצטער?"
"כן טאה אני מצטער!" התחיל הו•סו וראה את זה כהזדמנות לדיבור, טאהיונג רצה להמשיך להקשיב למה שאמר לכן בחר בשתיקה.
"אני מצטער שאני טיפש כל כך,
אני מצטער שפגעתי בך,
אני מצטער שבמקום להיות לצידך בחרתי לפגוע בך."
"אתה מצטער, עכשיו?" טאהיונג שאל.
"כן אני מצטער, בניתי את הביטחון שלי בניצול בך, בניתי את מי שאני דרך מה שעשיתי, פגעתי בך ואני מצטער." הו•סו אמר ודימעה זלגה לו, דימעה שטאהיונג מיהר לנגב אותה ואז לחבק אותו.
"א-אתה סולח?" אח שלו שאל אותו תוך כדי משיכות האף
"לא.
לא, לא סלחתי לך ואני גם לא אשכח את זה. אבל אני אנסה, אני אנסה להמשיך הלאה ואז אני אסלח." טאהיונג אמר ואחיו הינהן
"רוצה להשלים פערים? רוצה שנצא לאן שהו?" הציע הו•סו
"כן, אבל אם אפשר שזה לא יכלול חדרים,לבנתיים." טאהיונג אמר והשני הבין, טאהיונג מפחד זה הגיוני.
"אפשר לשאול שאלה?"
"כן" הו•וסו ענה לו
"מתי הבנת שעשית טעות? ומה הרגשת אחרי זה?"
"הבנתי את זה לפני כמה זמן, והתחרטתי על הכל כך וכן גם ייסרתי את עצמי על זה החלטתי לפגוע בעצמי כמו שפגעתי בך, בערך.
לכן חתכתי וורידים חנקתי את עצמי ועוד כמה שטויות אבל הבנתי שזה לא מה שבדיוק יעזור לכן פניתי אלייך."

☆☆☆☆☆

"שניה, באת לפה כי קראת את המכתב?" הו•סו שאל את טאהיונג שהרים גבה
"איזה מכתב? באתי להליכה." הוא ענה
"הילדון עם שיני הארנב לא נתן לך את המכתב?" הו•סו שאל וזרק את פחית הקולה שלו.
"שיני ארנב...?" טאהיונג מילמל ואז הוסיף בקול "היה לו שיער שחור?"
"כן ולבחור שלידו היה כחול תכלת כזה." אחיו השלים לו את הפרטים.
"קוקי? יונגי?" נאנח טאהיונג
"איזה מכתב על מה אתה מדבר?" טאהיונג המשיך להוסיף שאלות על שאלות.
"באתי לפני שבוע לבית שלכם ובהתחלה ניסיתי לדבר איתם אבל הם ישר הרביצו לי ובסוף אמרתי להם לתת לך מכתב וזה עם השיער השחור והשיניי ארנב לקח ממני את המכתב." הו•סו אמר והוציא חפיסת סיגריות
"לעזאזל איתם" טאהיונג אמר בעצבים וקם ממקומו לא לפני שעצר ליד אחיו,
"אל תעשן, לא לידי." טאהיונג לקח את החפיסה וזרק אותה באופן מדויק לפח,
"זרקת כרגע... טוב" הו•סו נשם עמוק וריסן את עצמו.

השעה הייתה 9:47 וטאהיונג בהחלט ידע איפה למצוא את ג'ונגקוק.
במיטה שלו, במיטה של טאהיונג מתחת לסדינים נימצא הנער שעיצבן באותו שניה את טאהיונג
"ג'ונגקוק!" צעק טאהיונג גורם לשני לפתוח את עיניו במהרה
"טא-טאה למה אתה צועק אני עייף לעזאזל" ג'ונגקוק שאל בקול עייף וצרוד
"איפה פאקינג המכתב שלו? למה לא סיפרתי לי שהוא בא? למה הסתרת את זה ממני?" טאהיונג שאל בקול טיפה שבור
"כ-כי טאהיונג..." ג'ונגקוק ניקטע
"לעזאזל איתך אני אפילו לא יכול לשמוע אותך! איך יכולת להסתיר משהו כזה ממני? מי אתה בכלל שתתערב בחיי?" טאהיונג צעק ולא שם לב שיותר מהכל פגע בג'ונגקוק.

"למה אתם צועקים בפאקינג 10 בבוקר?" יונגי ניכנס לחדר, הלילה הוא ישן בספה בסלון של טאהיונג כי נירדם לאחר ערב הבנים שעשו שלושתם.
"גם אתה לא בסדר היית לידו ולא סיפרת לי שום דבר?!" בשלב הזה כבר דמעות ניראו בעיניו.
"טאהיונג תירגע, על מה אתה מדבר?" יונגי שאל ברוגע,
"אח שלי היה פה ואתם החלטתם לא לספר לי מה פאקינג עובר עליכם?" טאהיונג צעק יותר חזק.
"למה לעזאזל אתה מאשים רק אותנו גם ג'ימין והוסוק היונג היו!" ג'ונגקוק צעק וטאהיונג הסתובב אליו מחזיק בגופיה הרופף שהייתה עליו ומרים אותה מיד, בצורה מאיימת.
"גם ג'ימין היה בזה? טוב אני כבר התחשבן איתו על זה." טאהיונג עצר ואז התנשם אוחז שוב פעם בגופיה של ג'ונגקוק,
"אבל אתה, אמרתי לך כבר שתי לילות שהייתי רוצה להתמודד עם כל מה שקרה, אמרתי לך שאני רוצה להתמודד ולעבור הלאה אבל אתה מנעת את זה ממני?" טאהיונג בכה וג'ונגקוק שיחרר את האחיזה של טאהיונג.
"הוא סיפר לך שהוא הרביץ לנו? הוא סיפר לך משהו מיזה? כמה צפוי תקשיב לבן אדם שאנס אותך אבל לא לי." ג'ונגקוק אמר בקרירות וטאהיונג דחף אותו שהוא מלמל קללות.
כמובן שהרצון של ג'ונגקוק לדחוף חזרה היה קיים אבל ג'ונגקוק פשוט יצא מהבית טורק את הדלת וטאהיונג שניכנס לחדר ונעל אחריו

"לעזאזל."

אז... שתי פרקים👍 אבל עם סיבה.
קינקי כתבה סיפור חדש שרישמית גרם לי להתאהב, הצורת כתיבה ההתחלה שקראתי אותה לפחות 20 אלף פעם.
BTStaekook17
כנסו לעמוד שלה לסיפור קוראים
'Shades of jeon darker'
או איך שכותבים את זה אני כושלת סליחה.
עזבו את זה שהיא חברה טובה מאוד שלי, גם אם זה היה בן אדם אקראי שהייתי אוהבת את הסיפור שלו הייתי מפרסמת את זה, ואני לא יודעת אם זאת העלילה שגרמה לי לחום חזק אבל יש לי קראש על הסיפור הזה ואני מחכה שתעלה עוד

אז... תיקראו ואם יש מישהי שרוצה להמליץ לי לקרוא אז בכיף!

ותגובות והצבעות על הפרק😂