התגלות הקסם (ספר 1)

פרק 17 | זמן מנוחה

מירה החליטה למצוא את המקום המושלם להתיישב בו. היא מתחה את רגליה קדימה כשנתנה לעצמה להתאקלם מול שפת האגם ממנו יצאו רק לפני רגע.

"מה את עושה?" קאלין כמעט קפץ ממקומו כשראה אותה נחה על הקרקע.

"מתיישבת לפני שאני אתמוטט." מירה הסבירה לו. "אני עייפה, אני רעבה, הראש שלי כואב, אני ספוגה במים, ואיבדתי כל אפשרות לתקשר עם ההורים שלי. אני חושבת... שיש לי זכות טובה מאוד לעצור לרגע."

"בכל רגע נוסף פאוור ממשיך בתוכנית שלו. אין לנו מושג מה הוא עוד עשה, ומי יודע, אולי בפעם הבאה שנגיע למקום מיושב אנחנו ניכלא על ידי החיילים שלו לפני שנספיק למצמץ. אין לנו זמן לנוח."

"אני לא אשת ברזל כמוך!" היא קראה בזעף, דבר שגרם לעיניו הזהובות להיפער לרווחה. "אני תשושה. אני לא מסוגלת לזוז יותר."

"היא צודקת." טנא בחר לעמוד לצדה והתיישב גם הוא. קאלין לא היה מרוצה מכך שהתנגד לו, אך בחר שלא להשיב. "בואו ננוח לרגע ונמשיך. בסדר?"

"אני מסכים." שיי בחר לפעול כמוהם ומצא לעצמו מקום נוח היכן שעמד. עכשיו, קאלין היה היחיד שהמשיך לעמוד.

הוא ניצב עם גאוותו בשתיקה, ועם עצמו חשב על מה יעשה הלאה. לבסוף, לאחר שנחר באפו בתבוסתנות, הוא התיישב על האדמה גם כן. "בסדר," הוא אמר. "יש לכם שעה."

קאלין היה בחור של הרבה דיבורים והרבה הכחשה. לא עברו כמה דקות והוא כבר נמצא שוכב על הקרקע כשעיניו עצומות בעודו מנסה למצוא לעצמו תנומה קלה. מזל שהוא לא מסוגל לקרוא מחשבות, אחרת היה יודע איך טנא לא מסוגל שלא להשוות אותו לגור כלבים קטן. הוא אמנם נראה כאדם, אבל היה בו הרבה מנוכחות הזאב – העיניים הבוהקות בחושך, התוקפנות והמגננות, המרץ הרב והרצון הבלתי נדלה להצליח. הוא התכרבל בתנועה חצי עוברית, ראשו נח על יד אחת שלו כשהשנייה מקופלת לצד גופו.

"איזה עקשן הוא." מירה אמרה לטנא בשקט בעוד הסתכלה על איש-הזאב הישן. "ובסוף הוא היחיד שנרדם. כשהוא יתעורר אני אזכיר לו את זה."

טנא פשוט חייך וגיחך. הוא שכב על גבו והסתיר את עיניו מהשמש הקופחת. היא כבר עמדה באמצע השמיים, אורבת מעליהם בלהט ומחממת את גופם בנעימות לאחר הטבילה העמוקה באגם.

"לאן שיי הלך?" הוא שמע אותה ממשיכה לדבר. ביחס למישהי שדרשה מנוחה, היא לא הסכימה לתת למחשבות שלה להפסיק להתרוצץ.

"אני מניח שכבר הצלחת להכיר אותו מספיק בשביל לדעת." טנא אמר. "הוא בטח מחפש איזה משהו קסום."

"כן, נשמע כמו משהו שהוא יעשה." היא הסכימה. קול רשרוש עדין על הדשא אשר התלווה לבבואת צל שעברה מעליו העידה שהחליטה להישכב לצדו.

טנא לקח נשימה עמוקה וניסה להירגע. רצונותיו היו מעורבים באותו רגע. הוא לא ידע האם הוא מעדיף לחזור לבית ולנוח עד כמה שיהיה מסוגל, או להמשיך ולגלות עוד. כמובן, יש את כל קטע ההצלה הזה, וזו הסיבה שהוא לא באמת עומד לוותר על המשימה שלהם עכשיו, אבל רעיון חדש שטף את מוחו מאז שעזבו את הספינה. או יותר נכון, מאז שהושלכו ממנה.