ניר הרגיש מטושטש מאוד. הוא זכר את מה שקרה רק בהבזקים – הוא ראה את מאל מתווכח עם פאוור, ואת החיילים של פאוור אפילו לא טורחים להוציא את נשקם כשבאו ותפסו אותו. פאוור אמר לו משהו.
"תגיד לי למה זה קרה." הקול שלו היה חלקלק, צר ועמוק. הוא לא נשמע כמו הפרופסור המלומד, כביכול, שדיבר בטלוויזיה. זה הפחיד את ניר עוד יותר. הוא לא ידע למה. הוא לא ידע למה הוא מפחד ממנו.
מאל, מנגד, חייך אליו כשהעביר לו מבט ביקורתי. אף לא קמט מאוים אחד נתפס על פניו. "אין לי מושג על מה אתה מדבר, פרופסור מטורף." הוא היה חצוף, כמו שהוא בדרך כלל. ניר חשש שזה מה שיגרום לו למצוא את סופו.
"אתה שונה. למה? אתה רק ערפד." פאוור אמר. הוא התעלם לגמרי מהיהירות שמאל הפגין בנינוחות כזאת מזהירה. זה היה משונה.
ניר ניסה להרים את ראשו. הוא לקח נשימה גדולה. הוא רצה להילחם בחיילים ולברוח משם, אבל האחיזה שלהם הרגישה כמו טלפיים שצבטו את עורו, והוא חש חלש כל כך.
כשהרים את עיניו, הבחין שמאל הסיט אליו את מבטו. "ניר, אתה ערפד, פשוט תרוץ! הם לא יתפסו אותך."
ניר רצה לעשות את מה שאמר, אבל הוא לא היה מסוגל. בכל פעם שניסה להזיז את ידיו או את רגליו, משהו בעצמו מנע ממנו לעשות זאת. הוא הצליח להתרומם רק מעט מעמידתו השמוטה, ואז הרגיש במשהו קר מוצמד אל רקתו בלחיצה הדוקה.
"שלא תעז." מאל עצר את עצמו מלהתקרב עוד. ניר רק היה יכול להניח שמה שהניחו קרוב לראשו היה מאיים מספיק בשביל להעלות על פניו של אחיו ארשת פחד אמיתית.
"אם לא מתאים לך לספר לי את מה שאני רוצה לדעת, נוכל לעשות את זה אחר כך. יהיה לי הרבה זמן לשאול אותך שאלות אחרי שתעשה משהו בשבילי."
ניר פקח את עיניו. הגרון שלו היה נקי ממחנק. הכוחות שלו חזרו אליו כאילו נתנו לו זריקת התעוררות כפיצוי על האובדן שחש בדקות האחרונות. הוא סוף כל סוף הצליח להבין איפה הוא נמצא ומה קורה סביבו.
הוא נשען על קיר קשיח והסתכל על קיר נוסף שהיה עשוי מבטון אפור. משמאלו היו סורגי מתכת שמעברם עמד קיר לבן. הוא נמצא בכלא? כן, זה הגיוני. זה אותו כלא שממנו חילצו את טנא והחברים שלו.
למה שפאוור ישמור עליו שם? עלתה בו התמונה הנוראית שאולי ינסה להשתמש בו כפי שהשתמש בקאלין בשביל לחשוף אותו. לא, אסור שזה יקרה. לא, לא, לא, הוא חייב לצאת משם.
ניר קם על רגליו. הוא מעד בגלל כאב לא צפוי שלחץ עליהן והפיל את עצמו על הסורגים. הוא תפס בהם, ואז התיישר מחדש ונעמד כמו שצריך. הכאב כבר חלף.
הוא הצמיד את ראשו אל הסורגים בתקווה שהוא יצליח לראות משהו מעבר למה שחוסם אותו. "יש כאן מישהו?"
YOU ARE READING
התגלות הקסם (ספר 1)
Paranormalטנא הוא מכשף. הוא לא ממש עושה קסמים ואין לו מושג ירוק בלחשים, אבל הוא מסוגל להזיז חפצים מבלי לגעת בהם והאינטואיציה שלו תמיד ניצבת חדה. ככה היה מאז ומתמיד, לפחות עד כמה שהוא זוכר. כל השנים בהן הוא חי כבר התבלבלו לו אחת באחרת. הו, כן, הוא גם חי למעלה...
