Husband's Flower|۷ƙ

7.

-"הבנתי, שמילים שלא נאמרו...

אילו מילות אמת שהשקר חיפה עליהם..."-

*

"תעזוב אותו מיד!!".

קאי הועף לקיר, אחרי שרגלו של טאהיונג ,שעשתה סיבוב קרטה חתיך, פגעה בו בעוצמה בסרעפת. ראשו נדפק היטב באבן-הקיר והוא נפל על הרצפה, מחוסר הכרה.

טאהיונג התנשף לרגע מכל הרגשות שסערו בתוכו. הוא נלחץ מאוד כשנכנס וראה את מה שחשש שיקרה.

"הוא ניגש קרוב לג'אנקוק ששכב בעיינים חצי עצומות. "היי, אתה בסדר?". שאל בלחץ גובר. הוא סטר ברכות על הלחי של הקטן, כשבמוחו לא עוברת המחשבה האם קאי הספיק לממש את זממו.

סטירה מצלצלת הוטחה על לחיו. משאירה אותו המום. 

ג'אנקוק דחף אותו ממנו עם עיניים זועמות וקם לישיבה על המיטה- "מטומטם! איזה משרתים אתה שוכר לעצמך, אה?! מפגרים כמוך... אחח..." נאנח בכאב כשניסה להוזיז את צווארו והבין שקל זה לא יהיה.

טאהיונג הביט בו בשוק טוטאלי. טוב. למה הוא ציפה?. שהכל ילך כמו בסרט והקטן סוף סוף יראה לו אות והוכרת טובה?.  חי בסרט.

"הצלתי אותך, אולי?". הוא מקווה לפחות לתודה. 

לא היום.

"אתה?, אני פצוע ומה שמעניין אותך זה הכבוד העצמי?". ג'אנקוק קם, נעמד מול המראה, מוציא את החולצה העליונה נשאר בחולצת בסיס הלבנה. שהצווארון בה הפך לאדום. 

"מה הוא עשה לך?". עיניו של טאהיונג נפערו בבהלה מהדם. כל בן אנוש לא ישאר רגוע מול מחזה כזה.
ג'אנקוק היה נראה מסומם. "ניסה לאנוס כנראה... אין לי מושג...", מלמל הקטן ברפיון. גופו התמוטט לפתע בחולשה.  נקלט בזרועותיו של טאהיונג שמיהר להשכיב אותו בעדינות במיטה ולהזעיק את הרופא האישי שלו.

*

לפני 13 שנה:

המדען היה עוסק בניסוי האישי והסודי שלו כל יום. רק ג'ון היה יודע עליה ובליבו היתה תחושה רעה לגבי המחקר החדש של חבירו הטוב.

"ג'אנקוקי, איך אתה ילד?". הוא ישב על כסא המשרד, פותח את זרועותיו לילד שהציץ בפתח הדלת ומיהר לרוץ לעברו בחיוך. "אופה!!". הילד נחת על ברכי אביו, מחבק אותו חזק.

ג'ון נישק את בנו קלות בראשו-"איך אומה?".

"היא אמרה שלא תתעכב מדי. אנחנו עושים לך הפתעה, אבל זה סוד!." הילג הניח את אצבעו על שפתיו ומבט רציני בפניו. האב רק צחקק- "סוד..אה?!".

 הילד קלט באיחור את הטעות שעשה ומבט דואג הופיע על פניו-"אפוצ'י, אל תגלה שגיליתי את הסוד, טוב?". התחנן.