11.

450 44 40
                                    

-"אולי החבר... הוא בכלל אויב שנתקע לו חיוך...

אולי האויב הוא בכלל חבר, שנתקע לו אגרוף..."-

*****

קרני השמש המסנוורות האירו על עיניו שמצמצו, נפתחות באיטיות. תחושת עייפות אך יותר מכך חולשה פעמה בגופו. לא היו לו כוחות נפשית, לקום ולהתארגן אבל ברירות אחרות לא היו לו.

ג'אנקוק התיישב על המיטה הרכה. מוחו מתחיל להתבהר גורם לו לקלוט- זאת לא המיטה שלו!.

הקטן סובב את ראשו לצד השני של המיטה מגלה את טאהיונג הישן בשלווה. ריסיו מונחות ברוגע בעוד שפתיו רפויות מעט. קרן השמש העבירה ניצוץ קטן בשני הפסים המשורטטים של הבוגר. גורמת להם לנצנץ מול עיניו של הצעיר.

הוא התנער ממחשבותיו. נוזף בעצמו שוב שוב ומגיע לעיקר, מה הוא בעצם עושה פה? האם הבלתי יאמן קרה?, והם השלימו? ויותר מכך- הם אוהבים?

'נעעע...' נענע הקטן את ראשו לשלילה. משלב את ידיו על חזהו.' היה חולם עלי. אני בחיים לא הייתי נופל בשבילו...'

זכרונות הלילה האחרון הופיעו לפתע בראשו וג'אנקוק לא יכל שלא להרגיש לפתע תחושה מוזרה בחזהו. אותם רגעים בהם טאהיונג הרגיע תוך כדי שעטף עם זרועותיו את גופו, עברו במוחו שוב ושוב והוא הבין שעליו להודות באותה מסקנה שלא רצה. 

יש לסטלבטן צד רך.

מחשבותיו הלכו קדימה ותחושה כועסת כבשה את מקומו של הרגש המוזר. אך גם הוא הוחלף במהירות לפחד וייאוש. 

האם כך תמיד יהיה? לא. לא בהקשר לטאהיונג. למרות שגם את זה הוא היה רוצה לדעת...
הסיוטים. הפחדים. האימה. האם אותו אחד לא יעזוב אותו? 

האם הפרח ימשיך לרקוד לצלילי המנגינה של אותו מדען?.

זה חזר. הכל חזר ובעוצמה חזקה יותר מפעם. והכל בגלל טאהיונג. מאז אותו היום שהכיר בו. הוא חזר. ויחד איתו ההזיות. בהתחלה אלו היו רק סיוטים. קטנים. רגועים. השקט שלפני הסערה. אך אט אט הלילות הפכו לימים. הוא לא היה מסוגל לישון. חלומות האימה רדפו אחריו והתעללו כל פעם מחדש.

ההזיות היו אחר כך. הוא התחיל להופיע בצד הנגדי של הרחוב. ואז בסטודיו. ומול החלון בחדר. והכי גרוע בלילה... ליד... המיטה. עם החיוך. עם השקט. עם המזרק.

כמו אז.. 

נשיפת לחץ עזבה את שפתיו. לא. הכל טוב. הכל יהיה טוב. אין מה לדאוג. ויותר מכך אין מה להדאיג. לא את ג'ימין. לא יונג'י. ובמיוחד לא את אומה ג'ין. כן!. מבט נחוש עלה על פניו אך ירדה במהירות כשבמקומה עולה הבעת בלבול. 

אחיזה של שני ידיים סביב בטנו נכנסה לתודעתו. הוא הוריד את עיניו ללמטה, מבחין  בחרדה בטאהיונג--

Husband's Flower|۷ƙWhere stories live. Discover now