13.

428 42 59
                                    

[יאונטאן כזה פושייי😍]

ג'אנקוק קם לאחר שנרדם בשש לפנות בוקר. עיניו היו נפוחות ואדומות. הוא הביט במראה מימול, רואה דמות מותשת, עייפה, מיואשת. ויותר מכך דמות שהוא שונא.

הוא טמן את ראשו בין שני ידיו כשדמעה קטנה זולגת על לחיו, שינייו חשוקות.

מכל העולם הגדול הוא בחר להתאהב באותו אחד שהפך את חייו לסיוט. בטאהיונג... האדם ששונא אותו. מכאיב לו. מאיים עליו.
ובו הוא בחר להתאהב..
מפגר. מטומטם. אפס. זבל. זה מה שאתה! כן! דפוק! מה חשבת לעצמך?!

הוא נאנח בנשימה עמוקה וקם מהמיטה. לאחר שהתלבש והתרענן מעט ירד למטבח, בה היה הוסוק. "בוקר טוב ג'אנקוקה", חייך אליו המשרת החדש עם חיוכו הטוב והכנה. ג'אנקוק החזיר חיוך מזויף. כשהוסוק הסתובב חזרה לסיר בכיריים החיוך ירד מיד. בפנים נפולות הקטן פתח את המקרר והוציא משקה בננה שג'ין הכין לו על מנת שלא יהיו לו לפחות ירידה בויטמינים.

הוסוק הביט בג'אנקוק שמזג לכוס את המשקה, הוא הבחין שמחשבותיו של הצעיר לא כאן, כמו כן פניו... לא היו משהו. המשרת כיבה את הכיריים החשמליות והתקרב אל הקטן שבהה באוויר ובידו הכוס והבקבוק.

"ג'אנקוקההה??", קרא הוסוק בפעם השלישית אבל גבוה יותר. זה עזר.

ג'אנקוק התעורר בבהלה מהבהייה הממושכת שלו, שומט בטעות את הכוס שנפלה לרצפה מתנפצת לרסיסים. "א-אני.. א-אני מצטער היו-נג..." גמגם במבט מושפל. הוא הניח את הבקבוק ובלי לחשוב פעמיים התכופף והחל לאסוף את השברים.

"ג'אנקוק! לא!" נבהל הוסוק ורצה לעצור את הצעיר-

"אהה.." נאנק ג'אנקוק בכאב, אוחז בידו שדיממה מפצע רציני. טיפות דם שהפכו לנחיל קטן נפלו על הזכוכיות שעוד שכבו ברצפה בשקט. "אני מ-מצטער.. היונג..." מלמל בשקט.

"מה זה הרעש על הבוק- ג'אנקוק?." מבטיהם של ג'אנקוק והוסוק הופנו אל פתח המטבח. טאהיונג התקרב במהירות ואחז בזרועו של הקטן, מקים מהרצפה ומתחיל לסקור את החתך בידו-"נחתכת מהזכוכיות? אתה בסדר? אייש... למה אתה תמיד נופל לצרות? אני לא מבין הוסוק, לא עזרת לו עם משהו? גרמת לו לכך?" הפציץ בשאלות והפנה מבט תובע אל המשרת.

"לא מסטר קים. אני לא הייתי פוצע את בעלך, בעלת פצע את עצמו בטעות." הסביר הוסוק.

ג'אנקוק עמד ובהה בטאהיונג. מבטו סורק את העיינים, האף, הסנטר המשורטט, השפתיים הדקות שהתמכר אליהם ברגע שנגע בהם אתמול. אחיזתו העדינה של טאהיונג בידו, הדאגה שהפגין כלפיו נתנה לו לרגע תחושה אוהבת. תחושה מרגיעה.

"בעלי לא צריך לאסוף שברים מהרצפה, זה התפקיד שלך!", אמר טאהיונג בפנים רציניות, גורם לליבו של הקטן לפרפר לרגע מהגנתו של טאהיונג כלפיו.

Husband's Flower|۷ƙWhere stories live. Discover now