Husband's Flower|۷ƙ

17.

-"הכאב והסבל שעברתי ממך, לא משפיעים על האהבה שלי אלייך..."-

*****

יונג'י וג'ימין פרצו לתוך הדירה כרוח סערה-"ג'אנקוק נפגע? הוא בסדר? הוא חי? תענה לי! מה אתה עומד ולא מדבר?", צעק ג'ימין לפנים של נאמג'ון שעמד בהלם טוטאלי, עדיין בשוק מההתפרצות הלא צפויה של השניים.

"נאמג'ון? נו מה קורה? למה אתה עוד ל- גימין? יונג'י?", ג'ין יצא מהמטבח, פניו הופכות לשואלות. "מה אתם עושים פה?"- שילב את ידיו על חזהו.

"מה זאת אומרת? שמענו שג'אנקוק נפצע וגם הבן כלב הז-"נא לא להכפיש את שמו של חברי. תודה." אמר נאמג'ון ברשמיות שגרמה לכולם להשתתק ולהסתכל עליו עם מבט משונה.

"קפצת מהדור הקודם?".טרח לוודא יונג'י לאחר כמה דקות של שקט בו הצרצר השמיע קולו.

"הם למעלה. נחים. ג'אנקוק התעורר אתמול ומאז לא בדקתי אותו. טאהיונ"- "טוב הוא לא מעניין אותי." הפטיר ג'ימין והחל לעלות לקומה למעלה. "איפה החדר שלו?".

ג'ין עלה איתם ופתח את דלת החדר, מניח את ידו על פיו בבהלה-"מה- רגע איפה הוא?! אמרתי לו לא לקום!".

-

-

-

ג'אנקוק פקח את עיניו, ממצמץ פעמיים ומפהק בקטנה. הוא הרגיש כאילו ומישהו מביט בו. הוא הרים את ראשו ועיניו פגשו באילו של טאהיונג. ההפתעה גרמה לו לקפוא על המקום. הוא המשיך לבהות בעיינים האילו. טאהיונג מצידו המשיך לשתוק ולבהות גם.

הם הביטו זה בזה, מעבירים רגשות הדדים ושאלות דומות. בולעים את מראה השני, לא שבעים מלצפות ביופי מולם. הם היו צריכים את השקט הזה. אך שניהם ידעו שיותר מהדממה הם צריכים לדבר, ליישב בינהם דברים. אך השניים חששו מכך. פחדו מכך.

טאהיונג הוזיז לרגע את ידו גורם לשניהם לקלוט שהם עדיין אוחזים זה בזה. הם לא ניתקו קשר עין ואף אחד לא העיז לנתק את ידו. לשניהם פעם הלב במהירות. בשניהם עברה תחושה משכרת ונעימה המעורבבת בחום ועוד רגש בלתי מוסבר.

אך רק אחד מהם הסמיק מעט. האחד שהבין שהוא אוהב את השני. טאהיונג מצא את הגוון הוורוד יפה לשני ושפתיו התעקלו לאט לחיוך גורמות לג'אנקוק להביט בתמונה המהפנטת הזאת לרגע ארוך מאוד.

"אני נשבע לכם, אני אשחוט את הבן מאה הז"-

"הוא יותר קטן מימך!!!".

"בחיית נאמג'ון, אל תריבו ופשוט אל תיתן לו להכנס! הוא ירצח גם את הבייבי שלי!".

"אני לא! ומי אמר לכם אולי טאהיונג חטף אותו ואז"-

"חטף? פפ... וואו. פו הדוב בגרסה המודרנית, אני מוכרח לומר לך שאתה מגזים בתיאוריך!.".

"אני מוכן להתערב איתכם שאלוהים בלבל משהו, האדם הזה לא שייך לכאן! הוא סבא שלי!".