Husband's Flower|۷ƙ

12.

-"לב שבור זה עוד איבר שנשבר...

לא נורא..."-

*****

"פרח... אבל רק שלי."

זה היה יותר מדי בשביל ג'אנקוק. הוא הרגיש שכל רגע הוא מוכן להתפוצץ יחד עם ליבו שהפציץ במליוני פעימות באלפית השניה. הוא דחף עם כל כוחו את טאהיונג ממנו, לא מחכה לתגובה ממנו ובורח לדלת שנפתחה, מתנגש בנאמג'ון, גורם לכוס שהחזיק להישפך על הבוגר.

להישאר להתנצל? לבקש מחילה? לעצור?

לא!.

הוא לא שם ליבו אל נאמג'ון ויצא מהחדר. מבטו של נאמג'ון עקבה אחר דמותו הצנומה שהתרחקה ולאחר מכן הסתובבה אל של טאהיונג שעמד עם חיוך ערמומי בפנים. חיוך מסופק...

"אממ... הבאתי מים?".

*

הוא יצא משערי החברה, ידו על חזהו- 'למה הלב שלי פועם כל כך מהר?, למה... למה זה ככה?..., למה אני כה חלש מולו?, למה אני לא שולט בזה?...' רגליו הילכו לאורך הרחובות, לא רואות לאן הם הולכות. ליבו כרגע בראשו, מהרהר.
עיניו אינם שמות לב למכונית חיפושית כחולה שנסעה כמה מטרים לידו.

'זה לא שיש מימה להתפעל ממנו. פחח... בכלל לא! רק פנים עדינות... וקול נמוך ויפה... וכן שיער סבתא... מטריף אולי.. אייש! לא! לא! לא! לא!'..על מה אני רק חושב???..

רטט בכיסו קטע את חוט מחשבותיו.
הוא ענה לשיחה שבאה מיונג'י.

"כן היונג."

"ג'אנקוקי, איפה אתה?? יש הופעה היום בערב, אם לא שכחת. צריך ליסוע, אנו מחכים רק לך."

"אוי! מצטער, שכחתי..." ממתי הוא שוכח? מה קורה לו לאחרונה?- טוב. מה לא קורה לו. "אני נוסע עכשיו לסטודיו."

הוא ניתק והחיש את צעדיו. לוקח מונית רנדומלית ונוסע. דוחק את החששות הצידה.

*

בית הכלא לאסירים.

הבלש הצעיר נכנס עם עוזרו בפנים חתומות. לחלונית הראשונה הוא הכניס דף קטן שנלקח. לאחר כמה שניות נפתחו השערים. שער אחר שער נפתח בפניהם. דלת אחר דלת. עד שהם הגיעו לחדר הנחוץ.

החדר אכסן בתוכו שולחן ושני כסאות משני צידיו.

סוהו והשני התיישבו בכסאות. מבע פניהם שקט. הם חיכו כך בדממה עד שהדלת נפתחה שנית. אסיר מובל בסוהר אדיש נכנס לחדר. מתיישב על הכיסא בצד השני, ידיו אזוקות, כמו כן רגליו. לחדר נכנסו עוד שני סוהרים, עומדים משני צדדיו של המדען.

"קים סאנג-ג'ון".

ראשו של האסיר עלה באטיות. עיניו האפלות נפגשו עם אישוניו של סוהו, שולחות בגופו זרמים. אך לא מפחידים אותו.