Husband's Flower|۷ƙ

18.

[איני יודעת אם כולכם מודעים, אבל העלתי סיפור חדש:) תבדקו בפרופיל.
תודה לכל מי שמגיב! אני מעריכה מאוד כל מילה ודיעה שלכם💖✨]

-
-"אם היה לי פרח בכל פעם שהייתי חושב עליך,
הייתי מהלך לנצח בגינה..."-

*****

הוא התעורר בבוקר לשקט מאיים. תחושה רעה מכרסמת את בטנו. הוא התיישב ונפל בחזרה למצב שכיבה לאחר שסחרחורת תקפה את ראשו.

הוא לא זוכר. כלום. וזה הדבר היחיד שגורם לו לכאבים חזקים בלב.

משהו משמעותי קרה אתמול. אתמול?

והוא.

לא זוכר...

*

ג'אנקוק ירד למחרת(?) בבוקר, לאחר שאתמול, יום שלם ישן בחדרו, כמו ביום לפני. "היי הוסוק", ברך את המשרת שהשיב לו בחיוך לבבי. הוא לקח כוס שוקו חמה שהלה הכין לו ויצא לסלון, מתיישב בעדינות בספה.

צעדים נשמעו מכיוון המדריגות. הוא העיף מבט ללמעלה, קולט את טהיונג יורד. "בוקר טוב", בהתחשב במה שהם עברו יחד בסימטה, ג'אנקוק הרגיש פתוח לקבל את הבוגר בחיוך מתוק. טאהיונג הרגיש איך ליבו מתכווץ אף יותר. למה הקטן כל כך... טהור. היחס הזה לא מגיע לו בכלל.

הוא יודע שג'אנקוק לא יודע כלום. כשההוא התעורר, מיהר לשלוח את הרופא שלו. אותו אחד הזריק לקטן הרדמה. טאהיונג רצה שגופו של הקטן ינוח ושלא יתחיל לחשוד בכאבים בגבו התחתון.

יום ויותר מיכך עזרו. והכאבים חלפו ככל הנראה, עובדה שהקטן לא מתלונן. למרות שבגלל שכרותו של הקטן הלילה היה סוער משציפה. גורם לו לנקיפות מצפון סורטות.

"איך אתה מרגיש?". הוא התיישב ליד הקטן, מודה להוסוק שהגיש לו מגש ארוחת בוקר. "בסדר". חייך הקטן. מרגיש חמימות מדאגת השני.

טאהיונג הביט בו לכמה דקות בשקט, גורם לזה לתמוה-"טאהיונג, הכל בסדר?". כלום לא בסדר. לא!-
 אני לא בסדר. ואני צריך לסיים כבר עם זה.

"אני רציתי לדבר איתך כבר המון זמן", אמר בטון רציני, "לדבר על... עלינו".

"עלינו?", רעד חלף בגופו הקטן, גורם לו לנשוך את שפתיו בביישנות. תוהה למה הגדול מתכוון. האם הוא?...--- מתכוון ש....?

"אני מצטער, שוב, על האיום ועל הבלאגן שייצרתי בחיים שלך", התחיל הגדול בעוד הקטן תוהה בליבו-'שוב?, הוא הצטער כבר?...מתי?...'

"סליחה. המילה כל כך לא יכולה להסביר את החרטה שלי כרגע אבל אני מקווה שלפחות מעשים גדולים כן יעזרו." המשיך עם טונו הנמוך.

"א-אני לא מבין לאן אתה חותר..." מלמל ג'אנקוק ברעד קל. הרגשה רעה משתכנת בבטנו.

טאהיונג בלע את רוקו. אבל רק כך הוא יכול לתקן מה שעשה.