אגדת השמש

פרק 18

אני מתעוררת שוב, הפעם יותר מהר.

מולי האנטר יושב שמוט, חסר הכרה גם כן.

אני מוודאת שאנחנו שוב לבד ולוחשת "האנטר," אבל הוא לא זז.

אני מסתכלת לצדדים וממשיכה להמיס את האזיקונים. למה שישאיר אותנו לבד?

לא משנה. מהר מאוד אני כבר משוחררת וממהרת אל האנטר.

"האנטר!" אני לוחשת יותר חזק אל תוך אוזנו, וממיסה את האזיקים שלו במקביל. הוא נראה נורא, אני מקווה שיוכל ללכת.

"האנטר!" אני מנסה שוב ונותנת לו מכות קטנות על הפנים. זה עובד. אין, רק באלימות זה עובד איתו.

"האנטר, שחררתי אותך, בוא נעוף מפה."

הוא גונח ואני מנסה להעמיד אותו. הוא בקושי תומך במשקל של עצמו.

"לא כל כך מהר," קולו של ניקולאס נשמע מאחורי. ואני שומטת את האנטר חזרה לכיסא.

אני נמצאת בגבי אל ניקולס ולכן הוא לא רואה את כדור האש שבידי עד שזה מאוחר מדי. זה כמובן לא שורף אותו, אבל הוא בהחלט מועד אחורה.

תוך כדי שהוא נופל הוא ממלמל "אש," במבט משולהב ונראה מוסח, זה נותן לי אפשרות להרים את הכיסא שישבתי עליו לפני רגע ולהטיח אותו בראשו. הוא מתמוטט כמו מגדל קלפים.

אני תומכת בהאנטר שוב והולכת אל הסולם.

"האנטר, אתה חייב לעזור לי כאן." אני לוחשת בקול צרוד ממאמץ.

"אני אנסה," הוא אומר ולופת את השלב הראשון. זה לוקח יותר זמן ממה שהייתי רוצה אבל בסוף הוא למעלה.

אני ממהרת במעלה הסולם אחרי האנטר, ויוצאת מהפתח.

לפתע ידיים חובקות אותי מאחור. אני ממרפקת את התוקף בחוזקה ומסתובבת עם ידיים מורמות, מוכנות להילחם.

"ווהו רייבן, זה אני," ג'קסון מרים ידיים. "את בסדר?" הוא מיד שואל.

"ג'קסון?! מה אתה עושה כאן?" איך הוא ידע איפה אני?

"היי, לא יפה! גם אנחנו כאן," אספן ואלכס יוצאות מאחוריו. "ומייקל בדרך," מוסיפה אלכס.

"מה? למה?" זה היה אמור להיות מבצע יחיד.

"תני לי להסביר," מתקרב אלי ג'קסון. "מהר מאוד הבנתי שנעלמת. ושכנראה הלכת למצוא מישהו או משהו להילחם בו. היית מאוד מוטרדת כשחזרנו מהבית הנטוש אז הימרתי שמצאת שם משהו. בחדר שלך מצאתי את הפתק,"

"עכשיו את יכולה להסביר לנו למה אנחנו פה?" שואלת אספן. "ואיך זה קשור להאנטר שמעולף שם?"

אני נאנחת ומסבירה בזריזות את המצב. מצחו של ג'קסון מתקמט כשאני מגיעה לחלק שבו עילפו אותי והוא מתקרב לבחון את ראשי.