הוא הביט בזעם מבעד לענפים, נשען על העץ, ידיו שלובות על חזהו וכל גופו זעק אליו שהוא לא במקום הנכון. הוא לא ידע אם זה משום שהוא צריך להתקרב יותר, או משום שכל מה שקורה לנגד עיניו פשוט שגוי כל כך. זה לא היה אמור להיגמר ככה. הוא הרגיש שהוא רק זכה בה. רק התחיל ללמוד אותה, לגלות כל חלק מדהים באישיותה. והנה היא רצה לה אל הסכנה וחומקת ממנו לעד. הוא לא רצה לשמוע אותם בוכים. הוא חייב להתרחק משם הכי מהר שרק אפשר, לפני שהוא ישקע בצער כל כך כבד שהוא לא חושב שיוכל לצאת ממנו אי פעם. אז כשמשפחתה של רייבן החלו להוריד את ארונה אל עבר הבור המיועד לכך בקרקע, ג'קסון הכניס את ידיו לכיסים, הסתובב והלך משם מבלי להביט לאחור.
צליל החפצים נשברים על הרצפה הצליח להוציא אותו קצת מקיפאונו. בשעה שהביט על מדפי החדר שלו נופלים בזה אחר זה לא חש כלום פרט לכעס. הוא העדיף את זה על פני האדישות ששלטה בו בימים האחרונים. מאז אותו רגע בבית החולים, כשיצאה הרופאה ובישרה להם את הנורא מכל, הוא הרגיש כאילו הוא צולל מתחת למים. כל הקולות מסביבו מעומעמים והוא רואה את העולם מבעד דוק של ערפל. זוהי הפעם הראשונה שהצליח לצאת מהטשטוש. אז מה אם הוא היה צריך להרוס את החדר שלו בשביל זה. כבר לא אכפת לו. לא אכפת לו מכלום לאחרונה.
הוא ירד מחדרו בצעדים רמים במורד המדרגות, פתח את הארון הגבוה מעל המקרר, חטף את הבקבוק הראשון שמצא ויצא בסערה מהבית. הוא נכנס אל הג'יפ הכחול והניח את בקבוק המשקה האלכוהולי במקום בטוח לידו. הוא אפילו לא יודע מה הוא לקח. זה לא משנה. בבת אחת הוא שילב להילוך ראשון ויצא מחניית הבית בסחיטת דוושת הגז. הוא לא ידע לאן הוא רוצה לנסוע. הוא רק ידע שהוא לא יכול להיות בחלל סגור. נדמה היה שידיו יודעות לבד את הדרך. בסופו של דבר הוא חנה בחריקת בלמים ליד החוף שלו ושל רייבן. החוף שממנו הכל התחיל.
הוא הלך אל המקום המדויק בו ישבו שניהם לפני זמן רב כל כך, נדמה כאילו עברו שנים, ובו הוא גילה על זהותה האמיתית של רייבן. הוא זכר את תחושת ההערצה שחש כלפיה אז. הוא תמיד חשב יש בה משהו שובה לב, אבל באותו הרגע ידע בבירור שהוא חייב שהיא תהיה האחת שאליה הוא חוזר בסוף כל יום. עד כדי כך חזק הוא חש את רגשותיו כלפיה.
הוא התיישב על החול, פתח את הבקבוק, שעכשיו שם לב שהוא ג'ק דניאלס, ועצם את העיניים. הוא קירב את הבקבוק אל פיו אבל לא שתה. הוא נהנה מתחושת לפני הסערה, הרגע המזוקק הזה כמה שניות לפני שאתה עושה משהו אסור או מסוכן. הוא הרגיש כאילו הוא מתהלך על שפת התהום, מתגרה בגורל. לאחר כמה דקות בהן הריח את עוקץ הוויסקי ושמע את רחש הגלים ממלאים את אוזניו, לקח את הלגימה הראשונה.
מוגן על ידי ערפל האלכוהול, הרשה לעצמו להיזכר בשבועיים שעברו עליו, ובכל מה שקדם להם. הוא חזר אל הזיכרונות השמחים. רייבן יושבת לידו בג'יפ, שערה בצבע חום אגוז זוהר עף ברוח והחיוך הכי יפה בעולם מופנה אליו באהבה. הוא ראה אותה על החוף הזה ממש, מתקרבת אליו עם ברק בעיניים, שהשמש משתקפת בהן בצורה מושלמת. הוא גם ראה אותה באימונים המשותפים שלהם, גופה הגמיש נע בצורה מושלמת. הוא היה כל כך גאה בה שעצר בעצמו מלשרוק לה לאות הערכה. לאט החלו לטפטף גם אירועים אחרים. את הימים החשוכים בלעדיה, כשהחליט שהוא לא יכול לשקר בשבילה. הוא רצה להלקות את עצמו על הזמן המבוזבז שבילו בנפרד. אילו רק ידע שזמנה קצוב... הוא נזכר גם ברגעים שגילה שהיא אינה נמצאת בבית, בלילה של הנשף, אחרי שחזרו מהבית הנטוש. הוא הפך את הבית בחיפוש אחריה, כמעט השתגע. הוא היה בטוח שהאלדג'ון הגיע אליה מתחת לאפו והוא לא שם לב. שהוא לא מילא את תפקידו נאמנה, לא שמר עליה כמו שגבר צריך לעשות. את ההקלה ששטפה אותו כשראה אותה עומדת שם, ליד המגדלור, מלאת שלווה וביטחון עצמי.
YOU ARE READING
אגדת השמש
Fantasyדמיינו קו. על הקו עומדים כל האנשים שבעולם. מהרע ביותר לטוב ביותר. האדם הכי קיצוני בשורה הוא אני, ותפקידי לשמור על הסדר. לשמור על האיזון של הטוב והרע בעולם. רייבן חיכתה לרגע הזה מאז שהיא זוכרת את עצמה. עכשיו היא אמורה להתחיל את התפקיד שאליו התכוננה כ...
