אגדת השמש

פרק 11

שנת הלילה שלי מלאה בסיוטים. אני לא מצליחה להירדם וכשאני מצליחה, אני מתעוררת כעבור שעה קלה אחוזת בהלה.

אני שומעת שוב את הקול המסתורי אבל אני לא יודעת אם באמת שמעתי אותו או שזה רק חלום. לבסוף אני מתעוררת רועדת ושטופת זיעה ומבינה שזה לא היה אמיתי.

אני מתעוררת בבוקר ושוב כמעט מאחרת לשיעור הראשון. בגלל שאני עייפה ומותשת נדמה שהשיעורים חולפים ביעף, ולפני שאני מספיקה לשים לב נגמר היום.

אני יוצאת יחד עם נחיל התלמידים אל האוטובוסים כשלפתע צליל מחריד מחריש לי את האוזניים. אני מיד מרימה את כפות ידי ומנסה לגונן על אוזניי. אני מבינה שאני לא היחידה ששומעת את הצליל כשאני רואה תלמידים רבים עושים את אותו הדבר. לבסוף נגמר הצליל וכולנו נושמים לרווחה אבל לא לזמן רב.

"תראו!" נשמעת צעקה.

אני מנסה להתרומם על קצות אצבעותי מעל ראשי התלמידים כדי לראות במה מדובר. אבל אני לא צריכה להתאמץ יותר מדי כי שניה לאחר מכן מגיע האיש המסתורי.

הוא משתמש ביכולת האש שלו בדרך שעוד לא ראיתי. הוא מאגרף את כפות ידיו, מצמיד אותם לצידי גופו ויורה מהן להבה אדירה שמאפשרת לו להתרומם מעל פני הקרקע כמו טיל, וכך למעשה לרחף.

הוא מתקרב אלינו ומדבר. כשהוא מדבר אני לא שומעת אותו דרך האוזניים, אלא הוא מחדיר לי את קולו לתוך הראש, בכוח.

הפעם זה פחות אלגנטי מהפעמים הקודמות, כשהוא היה מחליק מילים לתוך ראשי. עכשיו הוא דוחף אותן, כמעט יורה.

"יש לי הודעה," הוא רועם באוזני כולנו. "מי שההודעה ממוענת אליו יודע זאת." עכשיו אין לי ספק. הוא השתמש בשני כוחות, וחוץ ממני יש רק אדם אחד שיכול לעשות זאת.

האלדג'ון הגיע. הוא ממש כאן.

אני מסתכלת ימינה ושמאלה ורואה הבעות מבוהלות. אני חייבת לעשות משהו כדי לעצור את זה. אבל מה?

"בוא אליי, ואני ארחם עליהם." ממש כמו בפעם הקודמת בה התעמתנו, אני מנסה לגרום לו לאבד אחיזה באש שלו. וכך למעשה אני אגרום לו ליפול. בזמן שאני מתרכזת הוא ממשיך לדבר ולדחוף לכולנו מילים לראש. "בואי אלי ולא אפגע באנשים חפים מפשע."

אבל אם בהתחלה זה הספיק כדי להבעית את כולם, ולהשאיר אותם ממוסמרים למקום בהלם, ההשפעה מתחילה לפוג ותלמידים מתחילים לברוח.

אני ממשיכה בניסיונותיי להחליש אותו ומתרכזת רק ביד אחת, יד שמאל, כי אני מנחשת על פי סטטיסטיקה שהיא היד החלשה שלו.

"בואי אלי ולא אפגע באנשים שאת אוהבת."

אחרי דקות ארוכות של ריכוז, ילדים צורחים מסביבי, ואלדג'ון אחד, אני מצליחה לערער את שיווי המשקל שלו והוא נוטה שמאלה ומתחיל להיכנס לסחרור. הוא מבין מה קורה, אבל במקום לחזק את עוצמת האש, הוא מחליש את ידו השניה וכך מיישר את עצמו נמוך יותר בשמיים.