אגדת השמש

פרק 27

לפני חודש וחצי

הכרתי הגיחה מתוך ים שחור והשתנקתי בבהלה כשפקחתי את עיניי. האירועים האחרונים היכו בי בפתאומיות והזיכרונות התחילו לעלות מול עיני בסערה בלתי פוסקת.

התחלתי להתנשם בכבדות כשענני הערפל בראשי החלו להתבהר וגודל המציאות נחתה עלי.

עשינו זאת. ניצחנו את האלדג'ון, אחת ולתמיד!

מחיתי את קורי השינה מעפעפי והסתכלתי סביב. לא זיהיתי איפה אני נמצאת.

עקצוצים התפשטו בבטני ותחושה מוזרה אפפה אותי.

הקירות היו צבועים בסיד חיוור והרצפה הייתה עשויה מאריחי רצפה ישנים בעלי דוגמא מלוכלכת. היה רק רהיט אחד בחדר, ואני שכבתי עליו. זו הייתה מיטת ברזל צרה בעלת מזרון קשה עטוף בסדינים מצהיבים. מוניטור היה ממוקם מאחורי וניטר בצפצופים קלושים את קצב הלב שלי. לידו עמד מוט עירוי שהיה מחובר בצינורית דקיקה לידי. אני הייתי לבושה בבגדים שונים, לבנים וסינטטיים.

אני שמה לב למצלמת אבטחה ממוקמת בפינת התקרה המלוכלכת.

אני בהחלט לא במרפאה שבמרתף. זה גם לא בית חולים.

איפה אני לעזאזל?

התחושה המוזרה הפכה לפחד לופת קרביים, אבל העקצוצים נשארו.

התחלתי להתרומם מהמיטה בזהירות, מודעת לפצע הדקירה המפואר שעיטר את צלעותיי. אבל קרקוש מתכתי עצר בעדי. אני אזוקה למיטה.

לא טוב.

עכשיו, כשברור שאני נמצאת במקום עוין, כל האמצעים כשרים.

התחלתי לנסות להתיך את האזיקים בעזרת ידי השניה, אבל האש לא נענתה לקריאתה.

ניסיתי בשנית. אין תגובה.

צמרמורת עברה בגבי כשהבנתי היכן אני נמצאת.

אני נמצאת בתא מיוחד ששולל ממני את הכוחות שלי, בדיוק כמו שיש לנו בתאים במרתף. שם לקירות התא מחוברים משתיקי כוחות, אני מניחה שכאן עשו משהו דומה.

הסתכלתי סביב כדי לחפש משהו, כל דבר, שיעזור לי להחלץ. אבל חוץ מהמיטה, מהמכשור הרפואי וממני לא היה כאן שום דבר.

כל מה שנותר לי לעשות הוא להישען אחורה ולחכות לחוטף שלי.

בינתיים המחשבות שלי החלו לעוף.

איפה המשפחה שלי וג'קסון? מה קרה להם אחרי שאיבדתי הכרה? יכול להיות שהם גם כלואים פה איתי? ואם לא, האם הם יודעים איפה אני?

מה שלא יהיה, אני בטוחה שנמצא דרך לצאת מכאן. אם הם איתי כאן אמצא דרך לשחרר אותנו ואז נפרוץ מפה ביחד. אם אני היחידה כאן, עוד יותר טוב. הם ימצאו וישחררו אותי ואני אגן על כולנו כשנברח מכאן.