chapter 0.6

1.2K 115 147
                                    

Chapter: 0.6/ דיאנה, החתול ושלוש חודשות

•°•°•°•°•°☆•°•°•°•°•

נואל לורנס 

"אתה באמת מתכוון להשאיר אותה כאן? אתה תגרור מלחמה בין אתלאיה ודיינימור.
חוץ מזה, היא לא בדיוק הנערה האבודה שחיפשנו." את הערה האחרונה דאגתי ללחוש בעיקר לעצמי, אבל המבט ששלח לעברי העיד כי שמע אותו היטב. 

"אילו זה היה תלוי בי, ברגע זה ממש הייתי שולח חיילים לאתלאיה." חטף מידי את המכתב ויישר אותו ברשלנות כדי להחזיר אותו בחזרה אל ידיי, לא טורח לרמוז, אלה דורש שאקרא בו. "הבן זונה מבקש סליחה." פרץ בצחוק מתוסכל. 

כמובן, אם לא יצחק- יפרוץ בבכי.
"בזמן שהסתכל לי בעיניים ונשבע שהוא בדיוק כמוני, מחפש אחר קים, הוא וטום שמרו עליה באתלאיה." הוסיף עם צחוקו המסורבל. 

"אלפי מילים לא יתארו את תחושת החרטה שאני חש ברגע זה, ואת תחושת הכאב שחשתי זמן רב. תחילה, אבקש סליחה על השקרים והסודות, חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון-" "רואים שהם אחים." קטע אותי והתיישב באנחה כבדה על כיסא שולחן הכתיבה ונעץ את עיניו בחלון החדר, למרות שהיה חשוך ולא ניתן היה לראות דבר- זה לא עצר בו מלבהות בו, כאילו רצו במוחו אלפי תמונות שונות, כולן פרושות בפניו על אדן החלון כסרט נע.

"אחרי שנתיים של מאבק ממושך, בו מעולם לא קמו מנצחים, טום החליט שהדבר הכי נכון לעשות יהיה פשוט לגרום לה לשכוח.
לשכוח מהכל, החל משמה המלא ועד מי הם אויביה ויקיריה.
הוא הבין שאם הבעיה שלו היא האהבה שלה, האכפתיות שלה ואפילו הגעתה לארמון- עליו לנתק את הבעיה מהשורש. 

וככה, בהינף יד, כאילו מעולם לא לחמו מלחמות, זה בדיוק מה שקרה. הבעיה נותקה מהשורש.

וצעד אחר צעד, לנגד עיניי, קמה לתחייה סופת השלגים שטום החייה מאפס. 

ובדיוק כמו טום, היא למדה לא להסתפק בתשובה לא ואפילו לא בכן; היא כבשה פסגה ועוד פסגה, מדינה ועוד מדינה בכדי להפיג את השיעמום שבער בה, היא לא ידעה שובע בדיוק כמו סופת השלגים שהפכה להיות, מחפשת את מי לקבור תחתיה.
הצער שבו הטביעה את עצמה במשך שנתיים קודם לכן- נעלם כלא היה, אך את מקומו תפסה תחושת הריקנות והתאווה שהחמירו מיום ליום. 

לספר קרה שם, בשלוש השנים האלה, יהיה לא ממקומי.
אני כבר לא מאמין שיש לי מקום לתת את דעתי לצידכם, ואם היא הגיעה אליכם- סימן שטום מתכוון להתחיל אותן שוב, את כל שלוש השנים, יום אחרי יום.

אני יודע שאם זה היה תלוי בך, אתלאיה מזמן הייתה נשרפת עד יסוד בעוד כולנו בתוכה,  

אתה תמיד מוזמן, זה תמיד מגיע לנו, לכולנו. 

אבל לא לה, 

Liar sun/ שמש שקרניתWhere stories live. Discover now