Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 3.2

Part: 3.2/ שמלה מוכתמת דם
•°•°•°•☆•°•°•

"אני צריכה ללכת." השפלתי את מבטי לדשא הירוק וניסיתי להתחמק ממבטו של הילד הצעיר, ניסיתי להתרחק, לברוח מכל זכר למדינה הארורה.
"עוד לא הספקנו להכיר," הילד משך בשרוול החולצה שלי בנסיון למשוך את תשומת ליבי, קפאתי, הרגשתי שהלב שלי עצר יחד עם הרגליים שלי.
"אני לוקס." קולו נשמע מחויך, אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי להביט בו ולראות את החיוך.

אני אשכח אותך, אני אשכח כל דבר מכאן, החל מצבע דלתות הארמון ועד הילד המגוחך הזה. נשבעתי, כמעט מתחננת לשמיים שיתנו לזה לקרות.

הגעת כדי להרוג את המלך, גם במרחק של מאות קילומטרים, הצלחתי לשמוע את קולו של טום מנקר במוחי ומדגדג במורד עמוד השדרה שלי.

קיבלת הזדמנות שנייה, תהרגי את המלך לפני שלא אהסס לשרוף את הממלכה כולה בעודך בתוכה. עברו כמה חודשים מאז ברחתי מאתלאיה עם משימה, אבל חלפו כמה חודשים מאז ידעתי מה היא באמת.

להרוג את המלך? לשלוט בדיינימור? לגלות את האמת?
מה, שהשמיים יעזרו לי, כל כך מיוחד במדינה המתפרקת הזאת?

"ק-קימברלי." גמגמתי, לא הצלחתי לדבר כראוי.

גם בדינדיה הוא החזיק בשרוול שלי, מתחנן שאפסיק את המלחמה, את הכיבוש הנורא.

"אני אמנם לא צופה אדוק של התחרות, אבל אני משוכנע שאת נסיכת הירח האהובה עליי!" הכריז בהתרגשות וקפץ במקומו, יחד עם ידי.
"מה גורם לך לחשוב ככה?" גיחכתי בקרירות, עדיין לא מביטה בו.
"אני קרובה יותר להיות הצד האפל של הירח מאשר המואר שבו." מלמלתי, בעיקר לעצמי, מבויישת.

איך היוצרות התהפכו, לפתע הילד הקטן חזק הרבה יותר ממך, ואין לו אפילו חרב בידו.

"את הסגול." הנהן בראשו בקצה שדה הראייה שלי, ממה שהצלחתי להבחין כשהשיער שלי הסתיר אותו אפילו יותר.
"את הסגול המתפרש בין השמש לירח, רגע לפני שהשמש שוקעת," הסביר בגאווה "את שני עולמות מתנגשים."

הוא יודע, הוא זוכר.

"אני שום דבר," משכתי את ידי בחזרה.
"ואני לא מתכוונת להמשיך לנסות להיות הנסיכה המועדפת עלייך, אז אל תצפה ליותר מדי," טחבתי את קצוות שיערי אל מאחורי אוזניי ויישרתי אליו מבט חד.
"אתה תמיד מצפה ממני ליותר מדי." הוספתי כמעט ללא מילים, ולפי המבט הנבוך והעצוב שנפל על פניו, הוא שמע, והבין בדיוק למה התכוונתי.

לפני שהספיק להמשיך את השיחה, מיהרתי להתרחק ולחזור אל הארמון, מותירה אותו עם סערת הרגשות שלו שהדביקה אותי באחת משלי.

בכל פעם שהסתכלתי אל השמיים, ראיתי את הצבע הסגול היפייפה הזה נפרש לאורכה של דיינימור.
הוא הזכיר לי אותך, את יודעת? הסגול הזה, נקודת המפגש של השמש והירח, שני עולמות מתנגשים- זה הזכיר לי אותך ואת העולם השלם שאת, עולם שלם שמורכב משני עולמות יחד.