Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 3.5

Part: 3.5/ לב של אישה נבגדת
•°•☆•°•

"יאמר להגנתי," הרמתי את כפות ידי כחפה מפשע "נואל אשמה." הצבעתי עליה מבלי להביט בה, "מ-מה?" גמגמה מבולבלת.
"אני לא יודעת למה, או איך, אבל תנו לי רגע ואמצא סיבה." הרגעתי את הרוחות.

"אולי כדאי שתנסי לקחת אחריות מלאה על המעשים שלך." הציעה אחת הבנות שלא זיהיתי, במבט חטוף הבחנתי שהיא אחת הבנות החדשות, שיערה אדמוני כמעט כשל שועל ועינייה הכחולות בוהקות תחת אור הנברשות.
"תזכירי לי מה השם שלך?" הצבעתי עליה.

אני צריכה להיות הקינסה, אני צריכה את הכח הזה כדי לשלוח בנות כמוה בחזרה אל החור ממנו הגיעו.

הדלת נפתחה, נבריס נכנס פנימה.

"הו, שכחתי מזה לגמרי, אני מקווה שלא איחרתי." נכנס פנימה ומיהר להתיישב לצד נואל בשורה הראשונה.

"אינ-וידייה," כחכחה בגרונה, והציגה את שמה בביטחון.
"אבל כולם קוראים לי "וידייה." הוסיפה בנימוס.
"וידייה." מלמלתי בלעג "אינוידייה," תיקנה בטון מעט מתחצף "את לא יכולה לקרוא בכינוי חיבה, כשאני אפילו לא מחבבת אותך."
"בובת שועל, אני מבטיחה לך שאני לגמרי לוקחת אחריות על כך שאני שוכבת על המלך, ועל כך שאת לא מחבבת אותי, איך תוכלי לעשות זאת כשאני גונבת לך את המקום לצד המלך?" סיננתי מבין שיניי והפנתי לה את גבי, משלבת ידיים במעט כעס.

כעסתי, כעסתי שהרשתה לעצמה להתחצף, כעסתי שהיא הצליחה לעשות את זה בכזה נימוס, וכל כך כעסתי שלא יכלתי לעשות משהו כנגד זה.

אד האדים מעט, נבוך, השאר השתעלו באי נוחות וניסו להתנהג כאילו לא הבחינו בשיחה.

ניסיתי לנשום עמוק, להירגע, אבל זה הוכרז ככישלון חרוץ.
"ואני אמשיך לקחת אחריות גם אם אשכב עם נבריס, או ג'ון, או אפילו אד!" קמתי והסתובבתי בחזרה אליה.
"מדהים מה משפט אחד מסוגל להוציא ממך." ליאם מלמל ממקומו.
"וכל מה שאת תעשי יהיה להמשיך לשבת במקומך עד שיגיע תורך לדבר, אם בכלל." הצבעתי עליה באזהרה, אבל במקום להשתתק- היא קמה גם כן, בגאווה.

"תורי יגיע מהר יותר אם אתלבש כמוך?" העבירה מבט בוחן, שופט, על השמלה שלי.
"את תתלבשי כמוני כשיהיו לך סימנים מהמלך שתיאלצי להסתיר." אמרתי כמעט מוציאה לעברה לשון ילדותית.

באתלאיה מזמן הייתי שולפת לעברה פגיון חד, כזה שאפילו לא אטרח לשלוף מגופה לאחר שאתקוף אותה.

"אני חושב שזה מספיק." ליאם קם ומיהר לעמוד מולי ולהסתיר אותה מפניי, למרות שנראתה מאושרת להוציא אותי מדעתי, לדחוף אותי אל הקצה כאילו זה כל מה שניסתה לעשות- והצליחה.
"שכחתי שזו תחרות," פלטתי בגיחוך יבש "שכחתי שכולן נלחמות בשיניים על כתר מגוחך." התרחקתי ממנו ובחנתי את החדר כולו, משועממת.
"יש לי הרבה אחרים, אין לי בזה צורך, אתן מוזמנות לחלוק אותו." שלחתי מבט זועף לעבר ליאם ומיהרתי לצאת מהחדר, דוחפת בתנופה את הדלתות בחוסר סבלנות.