Chapter 3.6

600 55 80
                                    

Part: 3.6/ משהו חזק יותר
•°•°•°•°•☆•°•°•°•°•

"כמובן שאני כועסת! אני זועמת!" השלכתי את קערת סיכות השיער לריצפה, הסיכות התפזרו כמו נמלים זעירות לכל חלל החדר.
"הוא שכנע אותי שאזרח אתלאיה תקף אותי וכך איבדתי את הזיכרון, אחר כך גיליתי שזה היה טום וזה קרה בדיינימור, ובסופו של דבר מתברר שג'ייק פשוט הסתכל עליי כשכל זה קרה!" התפרצתי, שוב, הרגשתי שאני יוצאת מכלל שליטה.

כל המלחמה הזאת יוצאת מכלל שליטה

"ז-זה קרה כאן?" המילים נפלטו מאלכס ללא שליטה, בדיוק כמוני, נראה שרק לאחר שנאמרו הבחינה בהן בעצמה.

הן לא יודעות, שכחתי שאי אפשר לשמוע את המחשבות שרצות לי בראש, הן לא רואות את הזיכרונות המקוללים שלי.

"אמנדה ידעה." נזכרתי ששכנעה אותי לזנוח את הנקמה בליאם בטענה שעליי להקשיב לזכרונות שלי ולא לסיפורים של אחרים, היא העירה את רגשות האשם שלי רגע לפני שליאם זרק אותי מהארמון.(2.4)
"איך ידעת?" פניתי אליה כשלגמה מכוס הקפה שלה בהיסוס, משכנעת את עצמה שזה הזמן לתת דין וחשבון.

זה הזמן, מישהו יענה לי, מישהו ייתן לי תשובות.

"אני מצאתי את לוסיה וקייטי רגע אחרי שלוסיה לקחה את קייטי מידיו של טום, זה היה בערך עשר דקות אחרי שהוא הספיק לברוח יחד איתך.
מישהו היה צריך לנקות את הדם שלך." הכוס לא נגעה בשפתייה, נראה שאיבדה את הטעם לארוחת הבוקר.

"את ידעת איפה היא?" קולה של אלכס נשבר.
"ידעתי שלוסיה יודעת, היא איימה על נואל ועליי שתהרוג את קייטי אם אספר למישהו על החלון השבור והדם, או על למה קייטי לא מפסיקה לחזור על המשפט 'טום, תן לה ללכת.' כאילו זה היה המשפט היחיד שצריכה בחייה." אצבעותייה הלבינו מכובד הלחץ מעל כוס החרסינה הלבנה.

"ראית דם, הגעת באיחור, איך ידעת שאני הייתי שם?" התקשחתי כשהזיכרון המקולל ריצד בעיניי.

התחינה לטום שיתן לקייט ללכת, החלון שהתנפץ, הכדור המר שהתגלגל לי על הלשון.

"הטבעת שלך," הרימה את עינייה אליי לראשונה "הטבעת של ונוס, השמש החמה בלב קפוא, את ענדת אותה ב-"
"היא הייתה שלי?" קטעתי אותה, מופתעת, החשק העז לטבעת הזהב המקוללת פתאום נראה ברור.
"אין לך מושג כמה קשה היה לשקר ולהסביר למלך מאיפה צצה הטבעת, שאיבד לפני חודשים, וכמה קשה היה לגרום ללוסיה להתוודאות שבאמת היית כאן, לפחות להתוודאות מולי."

"אני חשבתי שהשתגעת כשסירבת לשרת את לוסיה." אלכס לחשה, כאילו סיפרה סוד מלוכלך.
"כל מי שהאמין שהיא בחיים נחשב משוגע, לא רק המשרתת שסירבה לנסיכה." לחשה בחזרה.

"הוא כמעט איבד את שפיותו כשאיבד את הטבעת שוב, חצי שנה אחרי שנמצאה בארמון. לונוס יש יותר מזל מלטבעת הזאת." אלכס נדדה בזיכרון ישן ומר.
"היא הייתה אצלי." הוידוי התחמק משפתיי.
"אני מצאתי אותה בסוליס, חלקת הנהר של דינדיה, אבל איבדתי אותה שוב. אני חושבת שהיא נגנבה, אולי ג'ייק, אני לא בטוחה." המשכתי במשפט חד, לא מצליחה לעצור.

Liar sun/ שמש שקרניתWhere stories live. Discover now