"זה לילה של סיור, מרינט," טיקי אמרה.
"החתול השחור אמר שיש לו משהו בשבילי." מרינט תהתה מה זה יכול היה להיות. היד שלה הרגישה חמימה מהלילה לפני והיא לא הייתה יכולה להתעלם מההרגשה של איך זה היה מרגיש אם שפתיו היו על כל ידה. היא רעדה ואז הסתובבה למראה שלה. מחוץ לחדר השינה שלה הכל היה שקט. ההורים שלה כבר הלכו לישון, וכך נשמע שגם כל העיר. מרינט, מצד שני, לא הייתה יכולה להיות יותר ערה משהיא כבר.
"אז למה את מברישה את השיער שלך?"
"אני לא רוצה שהוא ייראה כאילו משהו חי בו. כמו... כמו קן ציפורים."
"הוו! את רוצה להיראות טוב יותר לפני שאת פוגשת את החתול השחור, נכון?"
"לא." היא צווחה, משחררת קשר בשיערה בכאב. "אני מברישה את השיער שלי כל הזמן! הוא בכל מקרה הולך להתבלגן. בגלל- עם הרוח ו-" והוא כבר חושב שאני יפה. "זה לא קשור לזה בכלל!"
היא הניחה בחוזקה את מברשת השיער מעל ערימת התמונות של אדריאן שהיא הורידה כמה שעות לפני כן. הערימה התפרקה, כשתמונות נופלות על הרצפה. "סליחה, סליחה! אה! אני כל כך מצטערת, אדריאן." לקח לה כמעט כל אחר הצהריים בכדי להחליט אילו תמונות להוריד ועדיין היו לא מעט מהן שהיא השאירה תלויות, אבל... היא הייתה צריכה יותר מקום בשביל כל התמונות של החתול השחור. פשוט היו כל כך הרבה תמונות טובות שלו. היה לה קשה מאוד להחליט.
לא משנה מה היא אמרה לטיקי, מרינט לא הייתה יכולה להכחיש את האמת האמיתית של מה שקורה. בזמן שהיא ערבבה את תמונותיו של אדריאן וסדרה אותן, היא הייתה חייבת להודות שהחתול השחור צדק בלילה לפני. היא התאהבה בו, הסוף של ההרגשה הזאת לא נראה באופק והיא רצתה להתאהב לנצח. תמונותיו של אדריאן נכנסו בשקט אל תוך המגירה.
"אני פשוט... עדיין לא בטוחה אם אני מוכנה. לצאת בתור גיבורי-על יהיה כל כך מסובך, העיר תלויה בנו ו-" היא התקרבה לכל תמונותיו של אדריאן שהשאירה תלויות בחדרה. עדיין היו לה רגשות כלפיו.
האנטנות של טיקי זזו מצד לצד, באותה הדרך בה הן תמיד זזו ברגע שהקוואמי שמרה לעצמה מידע.
"אל תתייחסי לזהויות שלנו!" מרינט המשיכה. "יש כל כך הרבה בעיות שיכולות להיווצר אם נחשוף אותן! ונהיה חייבים לחשוף אותן." אם הם יהיו ביחד, היא לגמרי תספר לו מי היא באמת. זה יהיה נורא להיות איתו רק בצד אחד של חייה. היא רצתה אותו כל הזמן.
"אז תחשפו את הזהויות שלכם," טיקי אמרה.
"זה לא כזה פשוט!" מרינט אמרה, חוזרת למראה שלה. שיערה כבר בטח היה מקרה אבוד, אבל היא ניסתה לסדר אותו בכל מקרה.
"זה יכול להיות פשוט," טיקי אמרה. "בכל מקרה, את צריכה להחליט בקרוב."
מרינט הסכימה. זה היה פשוט לא נכון מצידה לגרום לו לקוות אם בסוף היא תחליט שהיא לא רוצה. להפסיק את זה עכשיו או לבחור בו. היא לא הייתה בטוחה איזו אפשרות היא רצתה לקחת. שתיהן נשמעו מפחידות.
YOU ARE READING
הקו הפתוח
Fantasy"אולי, החתול השחור הודה ברגע שאובליביו שוב פגע בו, אולי זו הייתה אשמתו. רק קצת. אבל להגנתו, החיפושית הייתה חזקה מאוד היום וזה היה פשוט קשה להתנגד בפניה." סוף אחר לפרק אובליביו, בו היא מעולם לא גילתה על הזהות שלו, אבל זכרה מה זה להתאהב בו ואיך היא לא...
