מרינט התעוררה בבהלה, לאור השמש הבהיר שנטה בכיוון הלא נכון דרך חלונה. לזרועה השמאלית שהייתה צמודה אליה. לשקט.
זה היה אחר הצהריים של יום חמישי, והיא חלמה סיוט בזמן שנחה במיטתה. החתול השחור נופל דרך ערפל סמיך. החתול השחור חומק מאצבעותיה בזמן שניסתה להגיע אליו. החתול השחור שקורא לה לעזרה. התמונות רצו במוחה שוב ושוב עד שהיא לא הייתה מסוגלת עוד והיא לקחה את הטלפון שלה בכדי לשלוח לו הודעה.
עד שהיא זכרה שהם לא היו שולחים הודעות זה לזו יותר. אף אחד מהם לא שלח הודעה לשני מאז הריב שהיה להם ביום שלישי.
מרינט דחפה את עצמה אל מחוץ למיטה והסתכלה סביב, מחפשת אחר משהו שיסיח את דעתה מהדאגות שנמצאות במוחה במשך היומיים האחרונים. דודג'בוי העיר אצלה פחד חדש של איבוד השותף שלה, אבל הריב שלהם גרם לה לאבד אותו בדרך אחרת לחלוטין.
הסיור של אתמול בלילה היה נוראי. הוא הגיע לפניה, כמו תמיד, והיא חשבה שאולי הם יהיו בסדר. שהם ידברו על זה והכל יהיה בסדר. כשהוא הציע שהם יתפצלו ויסרקו שטחים שונים בפריז בכדי לסיים מהר יותר, היא חשבה שהוא רצה את הזמן שיישאר להקדיש לשיחה על מה שקרה, אז היא הסכימה. כשהם נפגשו לאחר מכן, הוא בקושי אמר לה לילה טוב לפני שעזב אותה.
מרינט צבטה את אפה בכדי לעצור את עצמה מלבכות שוב רק בגלל הזיכרון הזה.
רק לפני כמה שעות הופיע נבל-על נוסף. עוד הזדמנות לתקן הכל ביניהם, היא אמרה לעצמה. הם יהיו חייבים לדבר אחד עם השנייה ולבסוף הם יספרו זה לזו בדיחות ויפלרטטו כמו תמיד. הדברים היו חוזרים לעצמם.
הקרב עצמו היה שום דבר. הם היו מקצועיים לחלוטין, עבדו ללא הפסקה בכדי להביס את נבל-העל. זה היה מדהים איך שהם הצליחו לעבוד ביחד אפילו כשלא היה מצב שהיו מדברים אחד עם השנייה. אבל לא היו בדיחות, לא חום ולא דיבור מעבר למה שהיה צריך.
היא התגעגעה אליו. היא התגעגעה אליו, אפילו כשהוא היה ממש לידה. כל הזמן הזה היא קיוותה שהוא יספר בדיחה, ייקרא לה החיפושית שלו, ייגע בה, או אפילו רק יסתכל עליה. חוסר הוודאות שלה החמיר את המצב. היא עדיין לא ידעה אם כדאי שתעלה את נושא הריב שלהם קודם. זה יהיה טוב יותר אם תיתן לו לבוא אליה כשהוא ירגיש מוכן לדבר על זה? היא מעולם לא הגיעה למצב בו היא לא יודעת מה לומר לו. הדבר האחרון שרצתה לעשות היה להרחיק אותו ממנה אפילו יותר בכך שתלחץ עליו לדבר.
זה לא היה אמור לקרות ביניהם. זה תמיד היה כל כך קל. קל לצחוק. קל לסלוח. קל לבלות ביחד לא משנה מה הם עשו. היא רצתה את זה בחזרה. היא רצתה אותו בחזרה. אבל לא היה לה שמץ של מושג איך היא תחזיר את המצב למה שהיה קודם אם הוא אפילו לא ידבר איתה.
מרינט ניגבה את הדמעות הבודדות שנשארו על לחייה, ואז ירדה במדרגות. יהיה להם סיור נוסף בעוד כמה שעות. אולי הפעם יהיה טוב יותר. אולי הוא יהיה מוכן לדבר הלילה.
