לרגע, הכאב ממילותיה של החיפושית התגבר על הכאב של פגיעותיו. היא לא רצתה או הייתה צריכה את עזרתו. היא לא רצתה או הייתה צריכה אותו.
הוא ניסה לקום פעם נוספת, בכדי להראות לה שהוא לא חסר תועלת, אבל המבט הנוזף שלה הדביק אותו לרצפה. היא בהתה בו מספיק זמן בכדי לגרום לו לקוות שהיא תחזור בעצמה, ואז היא לקחה את קמע-המזל שלה, הפנתה את גבה אליו ורצה דרך הדלת מבלי להוציא ציוץ.
ברגע שהיא נעלמה, לפני שהוא יכול היה לשנות את דעתו, הוא אמר, "ציפורניים הכנס." כאב חד רץ דרך גופו. נראה היה שהוא התחיל לזרום מתוך ליבו וזרם בעורקיו. מתנשף, אדריאן סובב את ראשו כמה שיכול היה, והסתכל על פלאג.
"היא כבר אצלי, ילד," הוא אמר בפה מלא. הוא לקח ביס ענקי מחתיכת הגבינה שהייתה בזרועותיו הקטנטנות. "אל תזוז."
"תמהר." הקול הכי חזק שיכול היה להוציא ברח מפיו.
פלאג לא הפסיק ללעוס בכדי להגיב.
אדריאן פלט, "ציפורניים," והחתול השחור נאנח בהקלה שהכאב שלו הופחת, למרות שהוא לא זז מהמקום שלו על הרצפה. לא הייתה לו מספיק אנרגיה. זיעה נטפה מאפו ופגעה בחוט אדום רופף.
החיפושית עזבה אותו. כמו שכולם עזבו. למרות כל זה, הכאב, הריצה לעזור לה, והיא בכל מקרה איבדה את האמונה שלה בו. הוא לא היה בטוח אם הוא כעס יותר עליה או פשוט היה פגוע מהעובדה שהיא לא רצתה אותו.
מבעד לחלון, עננים אפורים כיסו את השמיים. כאילו שהכל עוד לא השתבש לפני כן מספיק, התחיל לרדת שלג. החורף באמת חיכה לרדוף אותו בזמן הכי גרוע. הגגות יהיו חלקים מדי. והחיפושית לא הייתה יכולה לעשות את העבודה שלה כמו תמיד עם הקור בחוץ. במיוחד כשהיא תרוץ על גגות מחליקים. והיא הייתה במצב רוח נוראי.
הוא... הוא צריך לבדוק מה מצבה. תמונה של פניה רצה במוחו, תווי פניה המעוותים בזעם על שהוא יעז להפר את הפקודה שלה להתרחק ממנה. וזה היה ברור שהיא לא הייתה צריכה את עזרתו.
הוא זז במקומו. עכשיו, כשיכול היה להרגיש את מידת הנזק בגופו ללא התלבושת, ועכשיו כשהוא יכול היה לחשוב שוב כמו שצריך בגלל שהוא חזר אליה, לחתול השחור הייתה תמונה חדה יותר של המצב הגופני שלו. הצלעות שלו בהחלט נפגעו, הן כנראה אפילו שבורות. אבל זה לא הרגיש כמו משהו גרוע יותר מזה. הוא לא הרגיש דם, והוא יכול היה לנשום בסדר לגמרי.
לא הייתה דרך לדעת אם לחיפושית היה מספיק מזל. כמה זמן נותר לה עד שתשתנה בחזרה? אולי שתי דקות. מה אם דודג'בוי פגע בה? מה אם הוא פגע בה כשהיא הייתה מחוץ לתלבושת?
החתול השחור התגלגל, מתיר סבכים של חוטים מדרכו ברגע שהוא זחל על הרצפה לכיוון הדלת והשתמש בידית בכדי להרים את עצמו למעלה. הצלעות שלו כאבו, הייתה לו בעיה ללכת רגיל, שלא לדבר על להילחם, והיא הולכת לרתוח.
אבל הוא לא הולך לתת לה להיפגע, לא כל עוד הוא יכול היה לנשום. אפילו אם היא תשנא אותו אם יעשה זאת, הוא לא ייתן לשום דבר לקרות לה, אז הוא צלע את דרכו אל מחוץ לחדר, וכך לחצר, אל האוויר בחוץ, מושך את עצמו למצוא אותה בזמן.
YOU ARE READING
הקו הפתוח
Fantasy"אולי, החתול השחור הודה ברגע שאובליביו שוב פגע בו, אולי זו הייתה אשמתו. רק קצת. אבל להגנתו, החיפושית הייתה חזקה מאוד היום וזה היה פשוט קשה להתנגד בפניה." סוף אחר לפרק אובליביו, בו היא מעולם לא גילתה על הזהות שלו, אבל זכרה מה זה להתאהב בו ואיך היא לא...
