הקו הפתוח

חלק 20: אמון

קלסטרופוביה היא משהו שהחיפושית מעולם לא באמת הבינה. איך מקומות קטנים ונוחים יכולים להיות מפחידים? יושבת על רצפה קרה, כשנבל-על רודף אחריה והיא לא יכולה לראות אותו, לכודה ועיוורת ממספר רב של שמלות שהיא הסתמכה עליהן שישמרו עליה בטוחה, היא חשבה שהיא למדה להבין.

החלל בתוך המתלה העגול היה כל כך צפוף שהיא נדחקה בחוזקה אל שותפה, אבל היא התקרבה אליו עוד יותר בשביל להרגיש בנוח, והיא הניחה את לחיה על כתפו בזמן שהאזין למתרחש סביבם. הוא חייך קלות. היא שמחה לדעת שמישהו אהב להיות לכוד שם. למרות זאת, היא הייתה משקרת אם היא הייתה אומרת שהיא לא נהנית אפילו רק קצת מהמגע.

"בסדר," החתול השחור לחש. "הוא מתרחק שוב."

החיפושית נשענה קדימה, מעסה את הכתף הפצועה שלה. היא עדיין קצת כאבה, ואפילו התלבושת הקסומה לא הייתה יכולה להפחית מספיק את הכאב. הוא הציע לעשות את זה בשבילה, אבל המבט שהיא נתנה לו גרם לו לשתוק באופן מידי.

למרות שאם היא עדיין תהיה כואבת מאוחר יותר, אז אולי...

"מה עוד אתה שומע?" היא שאלה.

החתול השחור עצם את עיניו, הטה את ראשו הצידה והשיער שלו החליק אל מצחו. היא רצתה להתקרב אליו ולהזיז אותו מהעיניים שלו בשבילו. נער מטופש עם השיער המטופש הזה ועם הפנים המטופשות שלו, גורם לה להרגיש דברים מטופשים באמצע קרב.

"עדיין יש כאן הרבה מאוד אנשים," הוא לחש. "רובם מתגנבים בין מתלי הבגדים, מנסים לצאת החוצה." הוא הנמיך את קולו עוד יותר. "נבל-העל מתקרב. לא, רגע. הוא הולך לחלק האחורי של החנות. יש עוד אנשים בחוץ. הם מדברים. אני לא חושב שהם יודעים מה קורה... ואני יכול לשמוע את הלב שלי."

"הלב של-..."

הוא פתח עין אחת לכיוונה. "שפועם רק בשבילך."

פיה של החיפושית נפתח לרווחה מתדהמה, אבל באותה המהירות היא סגרה אותו והעמידה פנים שהיא מתעניינת בשמלה הכחולה שהייתה לידה. "תפסיק להיות כל כך חמוד."

להיפך, החתול השחור לקח את ידה ונישק אותה. "לא יכול. סליחה. חמידות היא אחת התכונות שלי." הוא לא הרפה את אחיזתו, אבל גם היא לא.

"אני חושבת שהחמיאו-דות שלך היא בעיה."

"את סיפרת הרגע בדיחה?"

"אני? באמצע קרב? לעולם לא."

מצחקק, הוא שאל, "כדאי שנשתמש בקמע-המזל?" הוא ליטף את אצבעותיה עם אגודלו. זה משך את תשומת ליבה למרות שהיא לא התכוונה לספר לו את זה.

בוהה בשמלה כאילו היא תעזור לה לנקות את הראש, היא אמרה, "אני מעדיפה שלא נשתמש בזה בכדי לצאת מכאן. בטח נצטרך אותו אחר כך בקרב."

הם חיכו בדממה עוד כמה שניות. קולבי השמלות השמיעו רעשים ברגע שמישהו זז לידן. החיפושית הסתובבה לשותף שלה שהרים את אגודליו לאישור. שום דבר שצריך לדאוג לגביו. רק אזרח שברח משם. בחלק האחורי של החנות, דודג'בוי צעק על כמה שהם לא רוצים לשחק במשחק שלו. היא הייתה יכולה להרגיש את הקול מהדהד בחזה שלה.