הספינה התחילה להאט ככל שהתקרבנו לנמל נוורדור, ממלכתו של גבריאל, הסתכלתי מהחלון שנמצא מתחת לסיפון ומולי נגלתה ממלכה גדולה שבראשה עמד ארמון, לא ראיתי יותר מדי פרטים לגביו או לגבי היבשה עצמה מכיוון שהחלון היה קטן וכל כמה שניות גל כזה או אחר התיז עליו מים והפך את כל הנראה לטשטוש אחד גדול, נשמתי עמוק והנחתי את התיק על כתפי, נעמד על הרגליים ועולה לעבר הסיפון הגדול במטרה לחפש פנים מוכרות. המסע שעברנו באי המשפט היה ארוך מנשוא וכל מה שיכולתי לעשות אחריי שחזרנו היה להיכנס לשק שינה ולישון עמוק בידיעה שכולם בטוחים, בידיעה שאחי הקטן ישן ממש בשק שינה מולי ושאחותי הקטנה נמצאת בידיים של מלך בעל צבא, אסטריד אולי לא אחותי מלידה אבל מהרגע שראיתי אותה חסרת ישע בפעם הראשונה לא יכולתי להשאיר אותה כזאת ולקחתי עליה חסות, כל מי שהעיז להגיע לעבר מילה בבית הספר הה מוצא את עצמו מולי עד שלבסוף שום בית ספר, או כל השלושה שהיו בממלכה, לא הסכימו לקבל אותי ולא משנה עד כמה הוריי התחננו, ביקשו ונשבעו למנהלים שאני אתנהג יפה אבל כאשר הרמתי את הגבה על השבועה הזו שלהם היה אפשר להגיד שהדין נחתם, הצד החיובי בכל זה היה שאף אחד בבית ספר אלא יתעב יותר עם ג׳ורג׳ ולא עם אסטריד גם כאשר עזבתי, היו כאלה שקראו לזה בעיות שליטה וכאלה שקראו לזה בעיות עצבים אבל הם אלה שיתאכזר לילדים קטנים ואני זה שיש לו בעיות?
״על מה אתה חושב?״ שמעתי את קולה המוכר של אסטריד מאחוריי והסתובבתי מיד, מאחוריה עמד גבריאל וידיו כרוכות סביב מותניה, מבלי לשים לב לאן אני הולך הגעתי עד לסיפון ואפילו למעקה, אין מקום טוב יותר לחשוב בו מאשר הים אני מניח,
״סתם, אני מניח שאני חושב על מה שנעשה מעכשיו, זאת אומרת נצטרך לבנות את עצמינו מחדש, ההורים שלי, אני וג׳ורג׳, נצטרך למצוא עבודה, מקום לגור בו, ושלא לדבר על הכסף של השכירות וזה...״
״איתן אתם לא צריכים לדאוג לזה, תגורו בארמון עד שתחליטו לעזוב, ואם לא תרצו לעזוב אז אל תעזבו, אתם לא לבד״ גבריאל אמר ובכנות הוא הפתיעה אותי,
״אני לא יכול לבקש את זה, ואין לנו שום דרך לשלם לכם...״
״אתם לא צריכים לשלם לנו, תהיו כמו אורחי כבוד אצלינו בבית״ אביו של גבריאל לפתע התערב בשיחה,
״אבא שלי צודק איתן, אני מבין שזה קשה לך לסמוך על מישהו אחר ועוד שהוא בא ממשפחת מלוכה אבל אם רק תיתן לי קצת מהאמון שלך אני אדאג לך ולכל משפחתך״ אמר וגיחכתי למילותיו,
״אמון? בך?״
״איתן!״ אסטריד נהמה לעברי,
״אל תבין אותי לא נכון גבריאל, אבל זה שאני לא מוריד לך את הראש עכשיו על כך שהידיים שלך נוגעות באחותי, זה קצת האמון שאני מחליט לתת בך, לתת עוד קצת בנוסף? זה יהיה קשה מאוד...״ את הסוף לחשתי בשקט אבל ידעתי שכולם שמעו והבינו עד כמה אני רציני רק לפי כמויות השומרים שהיו על הסיפון והחליטו פתאום לשלוף את החרבות שלהם, הייתי בטוח שהוד מעלתו אלכסנדר יחליט לזרוק אותי לצינוק רק בגלל האיום על בנו, לא שהתכוונתי לממש אותו, עדיין אבל אם הוא רק ייפגע באסטריד... אבל במקום כל מה שחשבתי הוא צחק כאילו הייתי ליצן החצר שלו והשעשוע על פניו נראה בברור,
״אני אוהב את הילד הזה, אתה רוצה לשלם לנו על מגורים? אין בעיה מבחינתי״ אמר והנהן לעברי בכבדות, ״כולם תחזרו לעמדות שלכם, קפטן כאשר הספינה חונה תקרא לנו, אנחנו נהיה במשרד למטה, איתן, גבריאל ואסטריד, למה שלא תיתלוו אליי?״ אמר והתקדם לכיוון הסיפון התחתון.
ברגע שהדלת של המשרד נסגרה אחרינו המלך הסביר את עצמו,
״אני חושב שיש בוגד בין השרים שלי״
״מה!?״גבריאל צעק בהלם, ״למה אתה חושב את זה?״ שאל גבריאל,
״היו לי את החשדות שלי במשך כמה זמן, מישהו חותר תחתי ותחת אמא שלך, אני לא יודע מי אבל אני כן יודע שהוא הסיבה העיקרית לכך שלא השארתי את אמא שלך בבבית״ הוד מעלתו אמר,
״שלא השארת אותה בבית בזמן שמה?״ אסטריד שאלה,
״לפני שהפלגנו לכיוון הממלכה שלכם שעתה נפלה מלכתי לא הרגישה בטוב ולכן הרופא המליץ שהיא תישאר בארמון אבל הייתה לי הרגשה רעה ולכן לא יכולתי לתת לה להישאר שמה לבד, אז הבאתי אותה איתנו״
״והשארת את לוסי לבד, איך זה הגיוני מבחינתך?!״ גבריאל התעצבן והנחתי שלוסי היא אחותו הקטנה,
״אני מבין את הכעס שלך גבריאל אבל לוסי בטוחה בארמון הרבה יותר מאמא שלך, היא לא מלכה, לא יורשת לכתר והיא בסך הכל ילדה, השארתי עליה חמישה שומרים והם לא זזים ממנה לרגע אחד״ היה נראה שמילותיו מרגיעות את גבריאל אבל אותי רק בלבלו,
״ואיך אני קשור לכל זה?״ שאלתי,
״רצית תשלום בעבור השעות שלכם בארמון ואני זקוק למישהו שאני סומך עליו, אז חשבתי על הצעת עבודה בשבילך איתן, כמובן אם אתה מעוניין״ אמר,
״אתה ממש לא חייב...״ גבריאל התחיל להגיד אבל הייתי מסוקרן מדי בשביל לשמוע אותו עכשיו,
״אני מקשיב״ קטעתי אותו ופניתי לאביו שחייך חצי חיוך,
״בן חסות, כל מלך לוקח לפחות פעם אחת בחייו בן או בת חסות שהוא מלמד אותם כל מה שהוא בוחר, נותן להם חיים טובים יותר והופך אותם לשרים הבאים שלו, ומהרגע שנגיע לארמון אתה תהיה בן החסות שלי, תלך איתי לכל מקום ולכל פגישה, כמובן שגם גבריאל, שעכשיו המלך, יהיה שמה, אבל התפקיד שלך חשוב מאוד, אני לא יכול לבזבז זמן על מציאת הבוגד בעיקר שאני מכיר את כולם שנים, הייתי בלידות של הילדים שלהם, בחתונות של חלקם ובחתונו של ילדיהם״
״אז אתה לא אובייקטיבי״ קבעתי יותר מאשר אמרתי והוא הנהן,
״בדיוק, לגבריאל יש יותר מדי על ברא שמעכשיו שהוא. מלך ויש לו עוד מה ללמוד לכן התפקיד שלך בכל הפגישות שתבוא איתי אליהן הוא...״
״לקרוא את השרים, ללמוד אותם ואת המשפחות שלהם, ובתור בן חסות אנ יכול לבקש משר מסוים לקחת עליי חסות מסוימת בתחום מסוים, כגון תחום המשפט ששייך לשר המשפט, וככה אני יכול להתקרב לכל שר כמה שרק אני רוצה ולחפור מתחת לפניי השטח מבלי שישימו לב״ קבעתי שוב פעם כעוס וחייכתי, אוהב את התוכנית אבל לא מבין דבר אחד,
״למה אני?״ שאלתי את המלך שחייך לעברי על התפיסה המהירה ועל הידע שהפגנתי,
״אתה לומד מהר, יש לך תפיסה לגבי אנשים ולמרות הכעסים והדאגות הלו פוסקים שיש לך כלפי העולם אתה ממשיך לחיות למען האנשים החשובים לך, אתה ממשיך לעשות את המעשה הנכון בשבילם, לא בשבילך כי בין שנינו אתה היית מאוד שמח להיות זה שיטביע את הממלכה כולה או אפילו זה שהורג את המלך והמלכה שלכם״
״אתה לא מכיר אותי״ חרקתי מבין שיניי, הוא לא מכיר אותי, הוא לא יודע כלום ממה שעברתי, הוא לא יודע כלום ממה שאני עובר היום בדיוק כמו שגם ג׳ורג׳ ואסטריד לא יודעים מה קורה ביום יום שלי, הם לא יודעים עד כמה נורא זה היה, הם לא יודעים כמה פעמים ביום אני רואה אותה כאשר היא לא שמה בכלל, כמה פעמים ביום אני הייתי רוצה לחזור בזמן ולהתחלף איתה במקום, להיות זה שאינינו בעוד שהיא תהיה זו שחיה, בלה...
״אני מכיר אותך יותר ממה שאתה חושב איתן״ ענה לי המלך והבטתי לכיוונה של אסטריד, אין סיכוי שהיא סיפרה לו את זה, נכון?
״אני לא״ היא מיד אמרה כאילו קראה את מחשבותיי,
״אבל תכננת את זה, נכון?״ שאלתי והפעם בקול, חוסר התשובה שלה סיפק לי את התשובה,
״מה תכננת לספר לנו לוחמת?״ גבריאל שאל, היא הרימה את עיניה אליה והעבירה אותן בין שנינו,
״תני לי לחסוך לך את הדילמה קטנה״ קראתי לה כמו שתמיד הייתי קורא לה כאשר היא הייתה עושה משהו רע ולא טוב שבסופו של דבר היה פוגע במישהו מאיתנו, הכינוי הזה היה כמו סליחה שלא נאמרת בינינו, ובכנות אני לא יודע כמה פעמים קראתי לה ככה כאשר אף פעם לא באמת סלחתי אבל כן רצית לגרום לה להרגיש יותר טוב ולהמשיך הלאה,
הארוסה שלי, בלה...״
״אתה מאורס?״ גבריאל שאל בהלם וקטע אותי מבלי לשים לב, ״אני מצטער, תמשיך״
״היית מאורס, עד שהיא נרצחה ממש מול עיניי על ספינת המשמר שנמצאנו עליה, עברו מאז שנתיים והנה אנחנו כאן״ וכאילו הזמן עצר מלכת אף אחד לא זז ולא דיבר עד שלבסוף דפיקה אחת בדלת וכולנו נענינו אליה בחיוב,
״הוד מעלתך, הגענו לנוורדור״
KAMU SEDANG MEMBACA
Royal Service/שירות מלכותי
Romansa*זהו סיפור הממשיך את עלילות הסיפור דם מלכותי/Royal blood, ויש לקרוא אותו לפני כן, הסיפור יימצא מנקודת מבטם של איתן (מדם מלכותי) ושל אשלי שאותה תכירו בהמשך* HIM-A simple man whose kingdom just fell into the ocean and sank into the abyss, his best fri...
