Royal Service/שירות מלכותי

אשלי(25)

״אני באמת אוהבת אותו אסטריד, את חושבת שהיית ידו את על הילד הזה אם ההייתי חושבת שאין בינינו שום דבר?״ שאלתי את אסטריד לאחר מיליון השאלות שהטיחה בפניי רק כדי להגן על אחיה הגדול, דבר שהערצתי ולכן עניתי על כל אחת הן בסבלנות אבל כאשר שאלה בפעם הרביעית האם אני אוהבת את איתן, אז הייתי חייבת לענות לה,
״אני מצטערת״ אמרה לי לבסוף והשפילה את פניה בעצבות,
״מה קרה?״ שאלתי והנחתי את ידע על שלה מעבר לשולחן, עיניה הורודות הורמו לשלי וחיוך ביצבץ על פניה,
״הוא עבר המון, כל הסיפור עם אמא ואבא שלו ובלה שמתה... לא יכולתי לעזור לו אז או להגן עליו, אז אני לפחות מנסה להגן עליו עכשיו, אבל אני רואה שהוא לא צריך הגנה ממך, להיפך, הוא אוהב אותך באמת ואני סתם מגזימה״
״את לא סתם מגזימה, הוא אחיך, אולי לא בדם אבל בהחלט בלב, לעולם אין כזה דבר מגזימה כאשר זה נוגע בהגנה שלו, אחרי הכל גם לי יש אח גדול וגם הוא עבר כמה דברים בחיים, אחרי שאבי מת פרדריק הפך להיות כמו אבא בשבילי, לא הייתה לו ילדות מכיוון שכל הילדות שלו הייתה לגדל אותי״ אמרתי בחצי חיוך ודמעה בעיניים כאשר נזכרתי באבי נפרד מאיתנו ובאחי הגדול נושא אותי על ידיו הרחק ממיטתו של אבי,
״יש לך שמות?״ אסטריד שינתה את הנושא בשנייה כאשר שמה לב שהאווירה מתחילה להיות מעוכרת עקב הזכרונות הקשים שמציפים אותנו,
״יש לי כמה בראש...״ אמרתי ונקלעתי על ידי צעקתו של ג׳ורג ששאל מיד,
״איזה שמות?״ והוא ובן זוגו התיישבו על הכיסאות לידינו,
״האמת היא שאני ממש אוהבת לבן את השם שון...״

״תשמרי עליו״ שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי במקומי, מולי עמדה בחורה צעירה בת גילי או יותר אבל בהחלט לא פחות, משהו בה היה מוכר למרות שאני בטוחה שבכלל לא פגשתי אותה, אבל איכשהו ידעתי מי היא ממבט ראשון,
״בלה״ אמרתי בשקט והיא חייכה חיוך מתוק ושלם,
״הוא יעשה אותך המאושרת בעולם אשלי, תישארי עליו, אוקיי?״ ידעתי על מי היא מדברת והנהנתי לעברה עם ראשי ועם יד על הלב,
״עם חיי״
״תאוהבי אותו כמו שאני לעולם לא יכולתי, תישארי איתן כמו שאני לעולם לא עשיתי ותגדלו את ילדו שאני לעולם לא הבאתי, אתם תהיו הורים מדהימים ביחד, אין לי ספק בכלל״
״בלה? אשלי?״ שמעתי לחישה מלידי ושמה פגשתי באיתן, איך הוא כאן?
״היא מתאימה לך איתן, אני בטוחה שאתם הולכים לאהוב ולהנות כל חייכם יחדיו״ סיימה את מילותיה והסתכלה לעבר איתן לפני שאמרה לסיום ונעלמה, ״תשמור עליה קרובה אליך, ואל תיתן ל ללכת ולהיפגע״ איתן לחץ את ידו על גבי התחתון כאשר החלום התחיל להתפוגג והתעוררנו חזרה במיטה בחדרו.

״בוקר טוב לך שרי...״ אמרתי בשקט לפניו ובהתגרות, ועייפות של בוקר, החלום עדיין ריצד המוחי ואיכשהו ידעתי שזו הייתה באמת היא, והידעעהש קיבלתי את אישורה ואהבתה גרמה לליבי לגדול ולאהוב את האישה שלעול םלא פגשתי אבל שכן יש לי דבר אחד במשותף איתה וזוהי אהבה והרצון שיהיה טוב לאיתן, כל מה שרציתי מהרגע שהתעוררתי היה להמשיך להתכרבל בשמיכה יחד עם איתן אבל בו זמנית גם יודעת שיש יום עבודה שלם לפניי, שלם וארוך מאוד,
״בוקר טוב גם לך אשת השר״ קולו היה יותר יציב משלי ופחות קול של בוקר, שפתיו מצאו את שפתיי וגופו עלה למעל שלי בשניות ספורות, עם שפתיו ירד לצווארי ומשמה ירד למטה עד חזהי ובטני אבל חזר באותה המהירות לשפתיי שחיכו לו בשקיקה,
״אני צריך ללכת... יש פגישה... כל השרים... עם המלכים״ אמר בין נשיקה לנשיקה חלקי משפטים שמהם הרכבתי את המשפט השלם, הוא קם ממני בכבדות ויכולתי לראו צאת החוסר חשק שהופיע על פניו, הוא מיהר להתלבש במהירות ולנעול את נעליו בזמן שאני מיהרתי לעשות את ארגוני החדר שלי וללבוש את בגדי המשרתת הרגילים שלי, חצאית לבנה חולצה שחורה וסינר שחור, לבשתי לראשי קשת צהובה שתוסיף צבע ללבוש ונעליים שחורות פשוטות, כשסיימתי יצאתי מחדר הארונות וראיתי את איתן מסדר את המיטה והמצעים עליה, הבטתי מסביב לחדר ושמתי לב שהכל היה נקי יותר מלפני חמש דקות,
״אני הייתי יכולה לעשות את זה, זו העבודה שלי אחרי הכל״ התלוצצתי אבל איתן בכלל לא צחק, הוא רק הביט בי בנוקשות ולפני ששמתי לב הצמיד אותי לקיר עם גופו ורגלו בין רגליי,
״זו לא העבודהשלך ותביני בטוחה שתכף ואת לא תצטרכי לעבוד יותר כמשרתת של אף אחד״ אמר בשקט מסוכן אב יתצבענתי משום מה,
״כי אני לא יכולה לעבוד ולפרנס גם? כי אני אישה,? זה מה שאתה אומר?״ שאלתי בכעס ועיניו התרככו אבל עדיין נשארה בהן הנוקשות המוכרת,
״אם את רוצה להמשיך לשרת וזה עושה לך טוב בבקשה אבל אם לא אז אני מבקש ממך אשלי להקשיב לי ולתת לי לטפל בך, ואם את תמצאי עבודה מתאימה שאת עובדת ורוצה אז אני יותר מאתמוך בך ואדאג בשבילך לעבודה הזו, בסדר?״ לסתו המהודקת התרככה במעט כאשר הנהנתי לחיוב ומשכתי את שפתי התחתונה, אם יש דבר אחד שאני אוהבת בו זה שהוא מעוצבן, מכיוון שהוא אף פעם לא מעוצבן ממני, זה קורה רק בגלל הביטחון והדאגה שלו כלפי שגורמים לו להיות מעוצבן ככה לפעמים, הרגשתי את אגודלו על שפתיי מפרידה בין שיניי לשפתי,
״מילים אשלי, מילים...״ לחש לשפתיי וחיוך תחמן על פניו,
״אני מבינה אותך שרי...״
״יופי אשתי...״ למשמע הכינוי הזה כל גופי התלהט והאדים,
״יום יבוא ואני הולך להפוך את התואר הזה לאמיתה אז תיראי״ אמר ומשך אותי מהקיר לעמידה יציבה ויחד יצאנו מהחדר.
איתן ליווה אותי יד ביד עד למבטח בשביל משמרת הבוקר ולפני שהלך לכיוון המשרד נתן לי נשיקה על שפתיי,
קידשתי את הבצק למטפי הגבינה ל ארוחת הבוקר כאשר שמעתי את קולה שואל אותי מהכניסה למטבח,
״מה שלומך אשלי?״ אימו של איתן וג׳ורג׳ עמדה בכניסה למטבח והסתכלה עליי עם עיניה החוקרות מלמטה למטה,
״אני יכולה לעזור לך במשהו?״ שאלתי במעט תקיפות, לא ידעתי מה היא מכוננת אז העדפתי להישמר מאשר להיזהר,
״חשבתי להזמין אותך לכוס תה קר בחוץ, חשבתי שזה יכול להיות נהדר אחר הכל, את נושאת את נכדי״ לא אהבתי איך שהיא אמרה את הדבר האחרון אבל לפי עיניה שהחשבתי כאומרות אמת הסכמתי והכנתי לשתינו קנקן, וביחד איתה התיישבתי בשולחן הפינתי של המטבח שהיה ריק, זה לא יכול להזיק לשבת איתה במטבח, אחרי הכל יש שומרים וחיילים מכל עבר בארמון ואנשים שמכירים אותי את פרדריק ואת איתן, אני בטוחה,
או שלא?