Royal Service/שירות מלכותי

איתן(4)

הסתכלתי על כל השרים היושבים בשולחן הארוך ולמדתי את הבעות פניהם ואת שפת גופם, ובדיוק כמו העיניים שלהם הגוף אמר לי את אותו הדבר, גאווה,
העיניים אומנם אדומות כמו כל פשוט עם או משרת אבל בתוכן מסתתר משהו אפל ומסוכן, גאווה רבה, כמובן שאם המינון הנכון גאווה יכולה וצריכה להיות נהדרת ודבר טוב אבל סמינריון אפל היא עלולה להיות מסוכנת ולגרום לאנשים לעשות דברים טיפשיים שלא היו עושים או חושבים עליהם בילעדיה, כגון בגידה במשפחה המלוכה אבל הנה אני כאן, מחפש את הבוגד שנמצא בתוך החדר הזה ממש.
בזמן חיפושי אחר אותו בוגד שאני חייב להגיד מסתתר טוב מאוד בין אנשיו, הקשבתי לשיחות הקורות בין השולחן ולעדכונם שכל אחד מהם נותן בתורו לעבר שני המלכים, הבן והאבא,
היכולת שלי לפיצול קשב תמיד הפתיעה את ג׳ורג׳ ואסטריד, בעיקר בזמנים שבהם אני ישבתי בסלון ונישקתי את בלה ודיברתי איתה ובו זמנית הקשבתי לשיחתם שקרתה במטבח, הם קוראים לזה למוטט אבל אני פשוט מאוד חושב שיש להם קול חזק מדי ושאם זוהי שיחה פרטית אז שינמיכו את קולם, ובכנות מה שהם אמרו ממש לא רציתי לשמוע, אחרי הכל למה שארצה לשמוע על הפעם הראשונה של אחי הקטן?! הרגשתי את ליבי דופק בחוזקה מנוכח הזיכרון של צחוקה של בלה בזמן שאני ושני אחי, הביולוגי והלא ביולוגית, רבנו בגלל שלפי דעתי ג׳ורג׳ לא היה צריך להיות עם תומאס בחודש הראשון לזוגיות שלהם, אני זוכר שבאותו רגע צחוקה הפך לי את הבטן וגרם לי להפסיק לרבי במידי עם אחי, הוא כמובן מחה על כך וניסה להבין מה הבעיה שלי אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לנשק את הארוסה שלי ולקחת אותה במידי לחדר שלי בשביל שנבלה רק שנינו יחדיו...
משפט שנאמר סביב השולחן העיר אותי והדליק אצלי נר או יוצר נכון שריפה ענקית,
״מה אמרת?״ שאלתי לפני שהמלך אלכסנדר המשיך הלאה בשיחה, השר הסתכל עליי כאילו השאלה שלי העצבני אותו באיזשהו מקום אבל משום מה אני חושב שזה לא כי הוא בוגד אלה פשוט כי הוא חושב שאני לא מספיק טוב בשביל להיות בן חסותו של המלך,
״אמרתי שההכנסה של כל מכירת הנשקים לממלכת קיטון היא בסך הכל שמונה מאות אלף לחשבון של הממלכה...״ הוא לבסוף ענה ופער את עיניו כאשר קטעתי אותו,
״לפי הדוחות שהמלך אלכסנדר נתן לי לקרוא לפני תחילת הפגישה כל מכירה לממלכת קיטון הייתה בסך הכל שווה למיליון מטבעות זהב, למה לתאום השתנה? הסכורה והכמויות לא השתנו״ שאלתי ויכולתי להרגיש את מבטיהם של שני המלכים על העירנות שלי אבל במקום להחזיר להם מבט המשכתי להסתכל מסביב לשולחן ורשמתי לעצמי את מספר ושמותיהם של השרים שנראו מוטרדים לאחר שאלתי,
״זה באמת הכרחי שהוא יהיה כאן! עם כל הכבוד הוד מעלתך...״ השר ניסה את מזלו,
״הוא שאל שאלה ואתה תענה לו! איתן הוא בן חסותו ואתה תתנהג אליו בהתאם, אז מה דעתך להתחיל בכך שתענה לו על השאלה הפשוטה ששאל?״ כמובן שזוהי היית השאלה רטורית לגמרי מצידו של המלך,
״לקיטון לא היה את המחיר השלם לשלם לנו ולכן נתתי להם לשלם חד פעמי שמונה מאות במקום מיליון מטבעות זהב״
״אני יכול לראות את המכתבים בנך לבין קיטון על השיחה של הובלת הסחורה?״ שאלתי ודי הפעלתי שהוא הרים גבה לעברי, בעיקר לך אחרי מילותיו של המלך אבל הוא בכל זאת נתן לי את הקופסא עם כל המכתבים בה,
״אז נמשיך בזמן שאיתן מסתכל על המכתבים״ המלך אמר ואני רק הנהנתי לעברו והתחלתי לקרוא, כל מכתב דיבר רק על הסחורה, ההובלה וזמני האספקה, הפעם היחידה שהם דיברו על התשלום הייתה לגבי המצח והאיפה ולא לגבי הכמה, לפחות כל זה תקף עד המכתב האחרון ולעומת כל שאר המכתבים הוא היה נראה שונה מקצת, דפיו היו לבנים יותר ורצונותיו היו מעוגלים במעט, הוא היה נראה לי מוכר ואני חושב שאני יודע מאיפה, בדיוק שהתכוונתי לבקש מהמלך את דפי המכתבים שמונחים על שולחנו דלת החדר נפתחה והאחרונה שציפיתי לבואה נכנסה, אשלי עמדה בפתח הדלת עם ידה הכואבת בתוך ידה האחרת ורגש שלא הרגשתי כבר שנה ויוצא התעורר בי,
״מה היא עושה כאן?״ אחד השרים שאל,
״זה ביזיון בפגישת המלכות״ אחר אמר ועוד רבים אחריהם דיברו אבל כרגע רק היא עניינה אותי, היא שיבר בה את שפתיה לפני שקדה קידה עמוקה ומבט מתנצל על פניה לעבר המלך,
״אני מצטערת על ההפרעה הוד מעלתך אבל זה דחוף, דחוף לאיתן״ ובזה הרגע ליבי החסי פעימה, קמתי ממקומי ואספתי את המכתב נחשבו ביותר ועוד מכתב רנדומלי של קיטון מהקופסא והתקרבתי אליה,
״מה קרה?״ שאלתי בקול חנוק ולפי עיניה רק יכולתי לנחש,
״זה אבא שלך, הוא עבר התקף לב, הרופא חושב שבגלל כל המאורעות האחרונים שקרו, אני כל כך מצטערת...״ את הסוף היא לחשה בזמן שאני רק קפאתי עם גופי, לא מסוגל לזוז או לדבר, בקושי לנשום, האוויר שנכנס לריאותיו שרף עם כל נשימה ומחשבותיי נדדו לעבר ג׳ורג שהוא בסך הכל בן שמונה עשרה ולא מגיע לו לאבד את אביו, ועוד מיד אחרי שאיבדנו את ביתנו,
״הפגישה הסתיימה!״ שמעתי קול קורא במעומם ומזווית עיניי ראיתי את השרים שעוזבים את החדר עם מבטים מעוצבנים על פניהם ורק שניים מהם הפעם מבטים של הזדהות ועצבות, יד רכה הונחה על ידי ובלי מילים יכולתי לראות על פניה של אשלי שהיא כאן, לא משנה מה, ואני לא יודע למה אבל הידיעה הזו גרמה למערבולת להיווצר בבטני, ועדיין לא הבנתי אם אני אוהבת את המערבולת הזו או לא,
״איפה הוא?״ שאלתי ברעד,
״אמא שלך ואחיך נפרדים ממנו ממש עכשיו במרפאה״ היא ענתה עם חיוך עצוב,
״את מתכוונת נפרדים מהגופה שלו״ עניתי בפשטות לפניה המומות,
״אני מצטער איתן״ גבריאל אמר מלצידי, והמלך אמר מילות נחמה משלו ואפילו לקח על עצמו לעזור בארגוני הלווה,
״איך היד שלך?״ שאלתי והתעלמתי מכל השאר,
״כואבת אבל ה בסדר, אני אלך עם פרדריק למרפה אתה צריך ללכת להיפרד מאביך״ היא ניסתה להגיד אבל קטעתי אותה מיד,
״אין ממי להיפרד, הוא מת, לעומת זאת את חיה וכואב לך, פרדריק עובד אז תתני לי ללוות אותך למרפאה בבקשה״
״איתך את מכחיש או...״ גבריאל ניסה את מזלו ופתח את פיו,
״אני לא מכחיש כלום, תודה על העזרה וההצעה לך הוד מעלתך״ פניתי עכשיו למלך אלכסנדר, עם כמה שאני סולד. מהרעיון של משפחות מלוכה ובעלי עיניים המלך הרגע הציע לממן את הלוויתו של אבי ובנוסף הפך אותי לבן חסותו אז המעט שאני יכול להביא לו זה כבוד בסיסי, ״אחרי שאני אקח את אשלי לטפל ביד שלה אני אחזור ונמשיך מאיפה שהפסקנו, שמתי לב למשהו מוזר במכתבים״ עניתי והנחתי יד על גבה התחתון של אשלי וליוויתי אותה לדלת ולמרפאה, איפה שסביר להניח שוכבת גופתו של אבי ואיפה שאחי ואימי בוכים בלי סוף, זה הולך להיות יום ארוך...