אני לא זוכרת איך הגעתי למצב שבו אני מתעוררת על כורסא חמה ונעימה במשרד המלך בזמן שהדבר האחרון שאני זוכרת היה ההתפרקות שלי בין זרועותיו, נרדמתי עליו? נרדמתי על המלך? רציתי לקום מיד ולחזור לידו של איתן אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לעצום את עיניי ולנוח מחדש, הייתי עייפה ועיניי היו כבדות מנשוא, כמעט נרדמתי מחדש כאשר הדלת נפתחה ונטרקה לאחר מכן, מי שזה לא יהיה הוא כועס,
״בבקשה תגיד לי שמה שאשלי אמרה לא נכון? בבקשה תגיד לי שאתה לא שלחת אותו לשמה בלעדיי כי לא אכפת לך מה יקרה לו?״ קולו של גבריאל נשמע והנחתי שהוא מדבר עם אביו המלך לגבי ההתפרקות שלי מקודם וכל מה שאמרתי,
״זו ממש לא הסיבה ששלחתי אותו לבד ואותך למיקום שווא גבריאל!״ המלך ספק צעק וספק לחש, כנראה דואג שלא התעורר, דבר שהערכתי מאוד, ״אתה מכיר אותי מספיק טוב בני בשביל לדעת שלעולם לא אעשה כזה דבר...״
״אז למה? רק תגיד לי למה...״ גבריאל ביקש ממנו בכנות ושמעתי את קולו על סף המתחנן,
״אם היית הולך....״ התחיל המלך ונשם עמוק לפני שהמשיך, ״אם היית הולך הרגשות שלך היו עולים לפני השטח ומשתלטים על היכולת שלך להילחם, לא היית דואג רק על לנצח את החיילים הנגדיים היית דואג ישר לאמא ואחותך, היית דואג לשמור על כבודה ומילה אחת לא במקום היית עלול לצאת מהכלים״
״אני נלחמתי כבר בעבר וצלחתי...״
״אבל לעולם לא נלחמתי בשביל להגן על המשפחה שלך בבית שלך! אני זוכר את השבועה שלך ללוס אחרי החטיפה, תמיד להגן עליה ולשמור עליה, הייה מתעסק ייתר בזה מאשר בהגנה שלך עצמך ושנינו יודעים שבקרב חשוב ביותר לדאוג בעיקר להישרדות של עצמך כי רק ככה אתה יכול לנצח ולהגן על היקרים לליבך, אני מצטער אם זה קשה לשמוע בני אבל בכל הקשור לקרבות של הגנה יש לך עוד ללמוד מאיתן, והייתי רוצה ומעוניין שתלמד ממנו״ המלך אמר ושמעתי מעכשיו אך ורק את הנשימות של האבא והבן, השקט ששר היה יכול להיות או מסוכן או שקט של הפנמת הדברים,
״אתה צודק, יש לי עוד דברים ללמוד אבל למה דווקא מאיתן? גדולי המאמנים באו לנוורדור רק בשבילי אז למה דווקא הוא? אם כל הכבוד שיש לי כלפיו...״ גבריאל לבסוף שבר את השקט,
״זוהי בדיוק הסיבה ילד שלי, גדולי המאמנים לימדו אותך ואפילו אני אבל אפילו לא מאמן אחד לימד אותך את שיטות ההישרדות, הם לא לימדו אותך זאת מכיוון שאפילו הם לא יודעים שיטה זו, זו שיטה שכל פשוט עם שגדל ברחובות ונלחם למען ממלכתו למד, זוהי שיטה שראיתי את איתן נלחם בה מעט פעמים וניצח בכל פעם, אני מבקש ממך, לאחר שיקום על רגליו מחדש, תקבע איתו שיעורים״ המלך אמר וכל מה שנשמע לאחר מכן היו צעדיו של בנו והדלת שנטרקה לאחר מכן, לא ידעתי אם עליי לקום ולהגיד שאני ערה או לא אבל המלך פתר לי את הדילמה הזו כאשר קרא לי,
״בוקר טוב אשלי, מצטער שהיית צריכה להיות עדה לוויכוח הקטן ביני לבין בני״ הורדתי את השמיכה ממני והתיישבתי במקומי,
״מצטערת שלא קמתי ויצאתי אדוני, לא התכוונתי לצוטט או משהו כזה פשוט...״
״היית עייפה ולהישאר כאן היה יוצר קל מבחינתך? אני מבין ולא כועס, היית צריכה את המנוחה הזו, ביקשתי מהמטבח שיביאו לי ארוחת בוקר למשרד בגלל העבודה המרובה שיש לי לעשות, בני עכשיו הלל אז מה דעתך למלאות את מקומו ולאכול איתי?״ פרעתי מאט את עיניי לנוכח השאלה אבל מיד אמרתי כן והמלך הגיע לשבת בכורסא למולי בעודו מניח על השולחן מגש מלא בטוב טעם,
״מה שלומך?״ שאל לאחר השקט ששר בינינו מתחילת הארוחה, הנהנתי לעברו ורק מילה אחת יצאה מפי,
״סליחה...״
״סליחה על מה ילדה?״ שאל בעיניים עצובות מאט, עצובות בגלל הסליחה שלי? אני לא יודעת,
״שהדפתי אותך, פגעתי בך וזלזל י בכבודך אל מול אנשיך, זה לא היה במקום ולא הייתה לי שום זכות לעשות זאת...״
״הייתה לך כל זכות לעשות את זה אשלי״ המלך קטע אותי מדבריי וגרם לי להרים את עיניי מידיי הרועדות לעבר עיניו, ״מי שאת אוהבת נפגע בגלל שלא סיפרתי את כל האמת אבל את גם טעית, שלחתי את איתן לא כי הוא סתם פשוט עם מבחינתי או כי לא אכפת לי ממנו, שלחתי אותו לשמה כי הוא הכי טוב שראיתי ואם כל הכבוד לבני יש לו עוד הרבה מה ללמוד וזה שהוא גדל בארמון ושכל דבר הוגש לו על מגש של זהב לא תרם ללמידה שלו, למרות שהוא כיום מלך חזק, הגון וחכם הוא עדיין ילד שהיה צריך להישאר נסיך הכתר לעוד שנים, אולי אפילו עד מותי אבל בגלל כל מה שקרה במסע שעברנו בממלכה האחרת לא היי בלי שום ברירה...״ המלך סיים את דבריו ובפעם הראשונה הבנתי את עמדתו, הוא ידע למה איתן מסוגל ולכן סמך לנו מספיק שיגן על משפחתו, הוא תיכנן ללמד את בנו עוד שנים רבות על עשיית המלך ומה התפקיד אומר אבל הוא אינו הספיק לעשות זאת ולכן עכשיו עליו ללמד אותו הזמן קצוב מהרגיל, למידה תוך כדי עשייה יכולה להיות שימושית לפעמים אבל למידה תוך כדי עשייה שחייהם של כל הממלכה תלויים בכך יכול להיות לפעמים מאתגרת ומסוכנת יותר מתמיד,
״זה בטח קשה, אני יכולה רק לדמיין עד כמה...״ אמרתי לעברו והבטתי לעיניו שחיכו חיוך אבהי לעברי,
״את צודקת זה באמת קשה ואת יכולה רק לדמיין עד כמה אבל באותה מידה שאני יכולה לדמיין עד כמה זה קשה לחיות תחת מרותם של אחרים ולדאוג לטובתם, לפעמים אני חושב שזו העבודה היותר קשה שיש, עבודת המשרתים והעוזרים בארמון״ חייכתי לעברו חזרה והנהגתי למילותיו, הוא צודק, שני העבודות, מלך או משרתת קשות מנשוא אבל בכל זאת, בכל יום יש את האנשים שנושאים את אותם עבודות, מלך עושה הכל כדי שלדם יהיה טוב ונענה לרוב שרידותם ואותו דבר בנודע למשרתים, הם עובדים בשביל שלמלך יהיה טוב ואותם משרתים עונים גם כן לכל דרישותיו, פחות או יוצר שתי העבודות דומות אבל בו זמנית שונות בערך שלהן או בכבוד שרוכשים להם, נגיד למלך משתחווים אבל ממשרתים מצפים שיתשתחוו ולא משמה מי אתה, מלך, שר או פשוט עם אתה משתחווה בפניי, אבל מצד שני למה לי לעשות זאת אחרי הכל אתה פשוט עם כמוני, אתה עובד מבוקר עד ערב רק בשביל פרוטות כמוני אז למה לי? אפילו פעם אחת אמרתי זו לאחד השרים שצעק ודרש ממני לבקש סליחה בזמן שאשתווחה לו רק כן שפכתי קצת קפה על הרצפה, בתגובה למילותיי הוא החטיף לי סטירה שכבר הפיחה אותי לרצפה לבד, דבר שסיפק אותו וגרם לו לירוק עליי מלמעלה,
״סיימת לאכול?״ שאלתו של המלך חדרה למחשבותיי וגרמה לי לשים לב שסיימתי את כל האוכל שהיה לי בצלחת, הנהנתי לעברו כשאר הוא קם ממקומו והושיט את ידן לעברי,
״יופי, כ יש מישהו שמחכה לך ולא כדאי לתת לו להמשיך לחכות״
ESTÁS LEYENDO
Royal Service/שירות מלכותי
Romance*זהו סיפור הממשיך את עלילות הסיפור דם מלכותי/Royal blood, ויש לקרוא אותו לפני כן, הסיפור יימצא מנקודת מבטם של איתן (מדם מלכותי) ושל אשלי שאותה תכירו בהמשך* HIM-A simple man whose kingdom just fell into the ocean and sank into the abyss, his best fri...
