Royal Service/שירות מלכותי

אשלי(33)

הייתי ערה אך גופי היה עייף מדי בשביל לקום והתהפכתי לציה השני של המיטה, מנסה למשוך את איתן אליי בידיעה גמורה שאין בי מספיק כוח בשביל להצליח להזיז אותו, כאשר ידי פגעה בצידו של המיטה מצאתי אותה קרה וריקה, עיניי נפתחו באופן אוטומטי וקמתי מיד לישיבה, לא מפספסת את השידה מלאת הדברים בנוסף לפתק, מה הוא מתכנן? חיוך התגנב לפניי כאשר לקחתי את הדף הקטן וקראתי את כתב ידן המסולסל: ׳בוקר טוב להבה שלי, לא יכולתי להישאר הבוקר במיטה למרות שרציתי וכל היום לצערי אהיה יחד עם המלכים והשרים עסוק בעבודה, אני מבקש ממך שכאשר יש קרן שמש אחת אדומה בשמיים תתלבשי בבגד אהוב עליי תוצרי לעבר האורוות, ואל תשאלי אף אחד לגבי זה, זו הפתעה׳ הפתעה? קפצתי מהמיטה, לא לפניי שלקחתי ידי כמה מהעוגיות הללו ו התקדמתי לעבר חדר הארונות, אם איתן אומר שזו הפתעה וללבוש את הזנחה אהובה עלי מאז מי אני שאגיד לא ואסרב? בחרתי שמלה ורודה בהירה עם כתפיות דקות ומחשוף עדין, השמלה הגיעה עד למתחת ברכיי והייתה מושלמת להליכה לילית באורוות או לטיול, השמלה הזו הייתה אהובה עלי מכיוון שהיא הייתה אהובה על אימי, בחרתי נעליים סגורות כיוון שלא ידעתי לאן איתי מתכנן לקחת אותי ובחרתי שרשרת פנינים שגם היא, הייתה שייכת לאימי, לאחר מכן הנחתי הכל על המיטה ועכשיו התפניתי לעשות את ארגוני הבוקר שלי ולהתארגן לארוחת הבוקר שקבעתי עם אסטריד, יש זמן עד שקיעת החמה ולכן החלטתי לנצל אותו כראוי.

התקדמתי לעבר הגינה היכן שקבענו בזמן שאמרתי שלום לכל חולים פניי, בימים שעברו איתן לא זז ממני ואפילו היה לי לרגליים כאשר הייתי צריכה לקום וללכת, הוא היה לי לקול כאשר לא היה לי כוח לדבר או היכולת, לקחתי חופש מהעבודה בתור משרתת ועד מהרה זה הפך לפיטורים שאיתן ביקש ממני להגיב וגם הבנתי אותו כי אני בעצמי לא רציתי לסדר מיטות כאשר יש לי בטן עם תינוק, ולכן הסכמתי בשמחה וביחד עשינו את זה, עברתי ממגוריי העובדים למגורי השרים ושמה מה שראיתי הה מדהים, חדר בקומה התחתונה ל הארמון שהיה יותר בית מאשר חדר, מטבח, חדר ראשי של הורים ועוד כמה של ילדים, הסלון היה גדול ומאופזר, עם ספה ענקית ושולחן יפה  עם ציורים עליו, שולחן אוכל וחלון עם הדנית פרחים שביקשתי מאיתן להביא מהחדר הישן שלי,
הגעתי לגינה וחיפשתי בעיניי את השולחן בעודי מתקדמת לעברה,
״בוקר טוב אסטריד״ אמרתי לה והתיישבתי לידה על הכיסא ומעליהן ישבו תומאס וגורג,
״הם רצו להצטרף אלינו לאוכל״ אמרה בגלגול עיניים והישרה את גבה,
״איך ישנת?״ ג׳ורג שאל בחיוך יודע אך לא הוסיף דבר, הסתכלתי על אסטריד שסימנה לגורג לא עם הראש ומזווית עיניי ראיתי את תומאס מניח יד על ראשו בייאוש,
״אתם יודעים על ההפתעה״ קבעתי ולא שאלתי,
״איזו הפתעה״ אסטריד שאלה בניסיון להציל את עצמה בזמן שגורג אמר,
״אי אפשר לספר״ ג׳ורג אמר יחד עם אסטריד וסתר את דבריה,
״איתן יהרוג אותנו״ תומאס אמר אחרי שהשקט מילותיהם שרר,
״אתם לא מתכוונים לספר לי?״ שאלתי בחיוך מבקש, שלושתם הנידו בראשם והכניסו כף גדושה באוכל לפיהם באותו הזמן, כנראה לא סומכים על עצמם מספיק בשביל לשתוק, כנראה אני אצטרך לחכות לערב בכל זאת.