כלואה 2

כלואה2: פרק 29- הביצוע.

הוא התנער מהחיבוק שלי והשתעל. "לוקאס" הנחתי ידי על ברכו "בבקשה" ניסיתי להתחנן, ניסיתי להראות לו עד כמה שיכולתי את חוסר האונים שלי.

"סתם" הוא מלמל והשתעל עוד קצת "סתם לא יודע" התמקדתי בעיניו וחקרתי אותן כמה שניתן.

"בינתיים אתה משקר לי" בחנתי אותו. הוא הסתכל עליי במבט חסר כל משמעות "לא, עזבי" היה ניתן להבחין בכך שהוא יודע משהו אבל מסתיר.

"חשבתי שעוזרים אחד לשני" זרקתי כהערה והרמתי את ידי ממנו, מצהירה על מרחק ממנו.

"לא עזרתי לך עד עכשיו?" הוא שאל כשעיניו מתלכסנות לעברי ומחכות שאענה.

"למה קראת לו שקרן?" הוא הסתדר בנוחות בספה כמה דקות "אה?" הוספתי כדי שייזכר בשאלתי.

הוא השפיל מבטו ולא נתן למבטינו להצטלב. "הוא עושה את עצמו" הוא אמר בשקט.

"הוא מה?" שאלתי בטון מורם ומבטי התמקד בלוקאס, בעיניו. מחכה שירים ראשו אליי.

הוא הרים את ראשו אליי אבל פזל לעבר אצבעותיו ששיחקו אחת בשנייה.

"שמעתי את כריס ואנדרס מדברים לפני שהגעת לפה" כיווצתי גבותיי, חשבתי שלוקאס מעולם לא ראה את אנדרס בפנים. "הם דיברו במשרד של כריס, בלילה" הוא הסביר "לא הבנתי שזה עלייך, רק בדיעבד אני מבין" הסתכלתי עליו ופי נפתח למחצה. "מה הם אמרו עליי?" שאלתי, לא הצלחתי להתאפק.

"כריס שאל את אנדרס אם יהיה מסוגל לרצוח אותך" עיניי נפתחו ונשימותיי התקצרו. לוקאס בלע את רוקו "אנדרס אמר ש.." הוא השפיל מבטו ואני מיד הרמתי אותו עם אצבעותיי "מה הוא אמר?" הרמתי קולי, הייתי בוערת, רועדת. "שמה שהיה ביניכם עבר ממזמן" ניפחתי נחיריי וכמעט ודמעותיי יצאו מבלי שרציתי. הרגשתי כאילו זוג ידיים עוטפות את צווארי ומסרבות לתת לאוויר לעבור בצינורות גרוני.

"מה?" הסתכלתי על לוקאס בחוסר אונים "אז למה.." התחלתי וקולי נקטע מבלי שרציתי "למה הוא לא רצח אותי?" לוקאס הסתכל עליי כמה שניות "כנראה כי מבטיכם נפגשו, זה הרתיע אותו" כשמצמצתי שנייה אחת יותר מידי, עיניי חשפו את דמעותיהן.

"אתה בטוח?" שאלתי והוא הנהן. לא יודעת מה אבל משהו בגוף שלי, בלב שלי סירב להאמין. משהו אמר לי שזה לא יכול להיות שאנדרס עושה את עצמו. הרי אני קראתי אותו והוא היה נראה לי דובר אמת לחלוטין.

לא יכול להיות שהוא רואה אותי ואין לו חשק לחבק אותי ולנשק אותי.

"הוא רצה לרצוח אותי במודע?" דמעה נוספת התחדשה וירדה במורד לחיי. לוקאס משך אותי לפול על כפתיו וחיבק אותי בחוזקה שגרמה לכל דמעותיי לצאת.

"הוא רצה לרצוח את האימא של הילד שלו?" שאלתי ברטוריות, הרי לא ציפיתי שלוקאס יענה לי.

"בא לי למות!" צעקתי ולוקאס רק חיזק את ידיו סביבי. הוא העלה את ידו השמאלית לראשי וליטף את שיערי. "אני מצטער" הוא מלמל. שאבתי פנימה את הנזלת והרשיתי לעצמי לבכות כאוות נפשי.