כלואה 2

כלואה2: פרק 34- תחושות.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בגמגום. היד רעדה לי והסכין כמעט החליקה מידי.

"שאלתי אותך שאלה" הוא אמר בקול צרוד והתקרב אליי. "גם אני" כולי הייתי מלאה בביטחון. אני חושבת שזה בגלל שפשוט הייתי המומה.

הוא תפס את ידי שהחזיקה את הסכין ושלף אותה מידי וחיפש עליה את החריטה. כשהיא התגלה לפניו הוא אמר "זאת הסכין שלי" הנהנתי "מאיפה אתה יודע שזה שלך?" הוא הרים מבטו אליי מהסכין ולא אמר מילה. התקרבתי אליו עוד קצת "אתה זוכר אותי נכון?" הוא הסתכל על שפתיי. לסתו זזה מבחוץ אבל הוא עצמו שתק. "אתה שיקרת לי?" כל השאלות ששאלתי, שום דבר לא גרם לו לספק לי תשובה.

"כנראה שאני לא היחיד" הוא דחף את דף הנייר ללבי ויצא מהחדר.

הידיים שלי רעדו, כל גופי רעד. הוא נתן לי תחושה שהוא זוכר, ממה שהבנתי.

נגררתי עם כל גופי על הקיר והתיישבתי על הרצפה. לא הצלחתי לבכות מרוב שהייתי המומה מהסיטואציה. הוא השאיר אחריו שובל של שאלות ופחדים שלא הצלחתי להתגבר עליהם לבד.

אני לא מאמינה שזה מה שעובר בראשי עכשיו, הלוואי שפשוט לא הייתי מגלה שהוא חי.

הייתי מתאבלת עד סוף יומי אבל לפחות לא מתייסרת עד שלבי פשוט יקרע לחתיכות.

"מרי" ראשו של לוקאס בצבץ מהדלת "מה את יושבת? צריך ללכת" הוא הרים קולו והתיישב בישיבת צפרדע "מרי" הוא ניסה לגרום לי להסתכל עליו. מבטי היה טמון היטב ברצפה.

הרמתי ראשי לאט "מה יש לך?" הוא הסתכל עליי מבוהל "את נראית חיוורת" הוא העביר יד רכה על מצחי.

"תיקח אותי מפה" רעדתי בקולי "אני רוצה ללכת לוקאס" הוא הסתכל עליי בחוסר הבנה מוחלט. הוא לא הבין מה גרם לי להתנהגות הזאת. הייתי חלשה מידי כדי להסביר, הייתי שבורה ומרוסקת, מכל הבחינות.

"אני רוצה למות לוקאס" הסתכלתי בעיניו והוא נרתע ממבטי ומהרצינות שדבריי שידרו "פשוט למות" צנחתי לזרועותיו לחיבוק ולא בכיתי. פשוט כול כולי רעדתי. הוא חיבק אותי בחזרה.

"אני אעזור לך" הוא מלמל לאוזניי "אני הבטחתי ואני אעזור". הדבר היחיד שהרגיע אותי בתוך כל מערבולת הרגשות הזאת היו המילים של לוקאס. הדאגה והעזרה שהפגין כלפיי.

עצמתי עיניי בחוזקה בעודי מחבקת אותו, משתדלת לשכוח מהמציאות שלי.

"עכשיו" לחשתי ואני חושבת שהוא בקושי שמע "אני לא מסוגלת לרצוח עכשיו" זה לא שפעמים אחרות הייתי מסוגלת כן?

הוא השתחרר מהחיבוק שלי ונעמד, הוא השיט לעברי את ידו במטרה לעזור גם לי לקום.

נתתי בו את הביטחון והנחתי ידי. הוא עזר לי לקום. נשמתי לרווחה וחיכיתי למה שלוקאס יגיד כי ראיתי שעומד לו משהו על קצה הלשון.